אִבְּן בטוטה (ابن بطوطة) והנסיכות הארתוקית

הקדמה

בפרק הקודם על נוסעים מוסלמיים בנסיכות הארתוקית תיארתי את מסעו של אבן גֻ'ביר, הפעם נתמקד בנוסע המוסלמי המפורסם מכולם אבן בטוטה (ابن بَطُّوطَة). אבן בטוטה ביקר ב-1326 במארדין (ماردين) שבדרום מזרח טורקיה ואחת משתי הערים המרכזיות של הנסיכויות הארתוקיות ובירת המחוז. העיר ידועה גם היום בארכיטקטורה הארתוקית שלה. זה אירוע יותר משמעותי מביקורו של אבן גֻ'בַיר שעבר רק בשוליים של הנסיכות הארתוקית אף שהתרחש יותר מ-100 שנה אחרי פטירתו של אל-ג'זרי, ובמארדין שלט ענף אחר של הארתוקים. האם ניתן ללמוד משהו ממסעו של אבן בטוטה על ספרו של אל-ג'זרי?

בול ממרוקו של אבן בטוטה, התמונה היא אילוסטרציה ולא פורטרט של ממש

אבן בטוטה

אבו עבדאללה מוחמד בן בטוטה (ابو عبد الله محمد بن بطُوطة) נולד ב-1304 בטנג'יר, ומת,ככל הנראה, בין 1368 ל-1369 במרוקו. לאחר לימודי דת ומשפט הוא יצא לחג' (حجّ, העלייה לרגל למכה ואחד מחמשת "עמודי האסלאם") הראשון שלו ב-1325 וביקר בכל המרחב המוסלמי מטנגיר ועד לאיראן, כולל העלייה המסורתית לרגל למכה, אבל חרג מן המסלול המקובל והרחיק עד לחוף המזרחי של אפריקה, זנזיבר וטנזניה של ימינו. עד סוף חייו הוא יעלה לרגל למכה שבע פעמים, כל פעם במסלול אחר. בהמשך הוא נסע להודו בהזמנת הסולטאן בדלהי ועבר דרך אסיה הקטנה ואפגניסטן של היום. מהודו המשיך במסעותיו לאיי הדרום, לסומטרה ואף הגיע לסין. במסעו האחרון סִייר בצפון אפריקה ובמדבר הסהרה ורק ב-1354 שב למרוקו אחרי כמעט 30 שנה. מישהו חישב שמסעותיו היו כמעט 120,000 ק"מ שזה שקול להקפת כדור הארץ שלוש פעמים, או בערך פי ארבע ממסעותיו של מרקו פולו שקדם לו. לא פלא שהוא נחשב לנוסע המוסלמי הגדול ביותר בכל הזמנים.

מסעות אבן בטוטה, אנציקלופדיה בריטניקה, https://www.britannica.com/biography/Ibn-Battuta

אבן בטוטה לא רשם את קורותיו בזמן אמיתי ורק עם שובו הורה לו הסולטאן של מרוקו לכתוב את סיפור מסעותיו ואף הקצה לו את המלומד האנדלוסי אבן ג'זי (ابن جزي) לעזרה. איננו יודעים אם ההגזמות הרבות בספר וגם העתקות חסרות בושה ממספרים של אחרים, הם בשל השנים הרבות שחלפו עד למעשה הכתיבה או מלאכתו של אבן ג'זי. בביקור בנסיכות הארתוקית יש לנו דוגמא גם מן ההעתקות וגם מן השגיאות. למרות זאת "מסעו של אבן בטוטה" (رحلة ابن بطوطة) הוא ספר קלאסי בתרבות המוסלמית הנותן לנו תמונה חיה של ימי הביניים כולל  המנהגים, הדתות, והפולחנים, החיים היומיומיים, חיי המסחר, החקלאות, כל זאת לצד אנקדוטות וסיפורים שאסף במסעותיו. העושר הזה הופך את הספר למעין אנציקלופדיה היסטורית ותרבותית של התקופה.

הביקור בנסיכות הארתוקית

במאי 1326 יוצא אבן בטוטה מבגדד אל הנסיכות הארתוקית. המסע שלו עובר דרך מבצר אל-מעשוק (حصن المعشوق), זה ככל הנראה הארמון אל-עאשק שבנה הח'ליף אל-מעתמד שמשל בבגדאד בשלהי המאה ה-9 על גדות החידקל בצדה המערבי של סאמראא.  בהמשך הוא עבר בתִּכְּרִית עיר הולדתו של סאדם חוסיין לפני שהגיע אל מוסול. האזורים האלו פחות רלבנטיים לענייננו וגם מוסול עצמה לא הייתה אף פעם בשלטון הארתוקים. הקטע הכי מעניין בעיני, ואולי מפתיע, הוא התיאור המוקדם של הימצאות נפט ממש על פני השטח ללא צורך בקידוח:

"אחר כך נסענו והגענו למקום הידוע כאל-קיארה (القيارة) ליד החידקל ושם הארץ שחורה ויש בה מעיינות הנובעים זפת ועושים אגנים ואוספים אותו שם והוא דומה לטיט על פני האדמה. צבעו שחור משחור ומבריק, הוא רטוב ולו ריח טוב"  [כול התרגומים מערבית הם שלי]

משם מגיע אבן בטוטה אל נציבין, ותיאורו ככל הנראה הועתק מאבן ג'ביר כולל ציטוט השיר של אבו נֻוַאס. הוא ממשיך מספר שהם נסעו לעיר סנג'אר (سنجار)، זו ככל הנראה טעות, סנג'אר היא עיר במחוז נינווה שבצפון-מערב עיראק, 125 ק"מ מערבה למוסול ואינה בדרך לנסיכות הארתוקית הנמצאת צפונה לנציבין:

"ואחר כך יצאנו ממנה [מדארא] והגענו לעיר מארדין, שהיא עיר מפוארת על מורדות הר. זוהי אחת הערים היפות ביותר של האסלאם, מיטיבה עשות ויצירתית, עם השווקים היפים ביותר ובה מכינים את הבגדים מצמר הידוע כ- אל-מרעז (المرعز)".

זה מעט מפתיע שנוסע כאבן בטוטה שהיה בערים המרכזיות של האסלאם: קהיר, מכה, דמשק, חלב, בגדאד, ונוספות כותב שהיא מן הערים היפות של האסלאם (من أحسن مدن الإسلام) ושם את הבירה הארתוקית של נסיכות זעירה בהשוואה לערים האלה.

בהמשך ג'זי מפרט לגבי הטירה במארדין:

 "מבצר זה של מרדין נקרא האפור (الشهباء) ולכך התכוון המשורר העיראקי ספי אל-דין עבד אל-עזיז בן סראי אל-חלי (صفي الدين عبد العزيز بن سراي الحلي), [משורר מן המאה ה-14 ממוצא עירקי שהפך למשורר החצר בנסיכות הארתקית במארדין].  במֻסְמֻטה (مسمطة) שלו [שם של צורת שירה ערבית שנגזר מחוט של מחרוזת, שעליה חרוזים או פנינים]."

فَدَعْ ربوعَ الحِلَّة الفيحاءِ   עזוב את שטחי אל-חִלַּה [עיר מרכזית בעירק על נהר הפרת]

وازورَّ بالعِيسِ عن الزَّورْاءِ הטה את הגמלים הלבנים מאל-זורְאאִ [כינוי לבגדד]

ولا تقف بالموصل الحدباء ולא תעמד בקימורי [חומות] מוסול

إن شهاب القلعة الشهباء הנה כוכב המבצר האפור

محرق شيطان صروف الدهر – שורף את שד תהפוכות הזמן

השיר מהלל את מארדין לעומת ערים משמעותיות בתקופה, אל-חלה, בגדאד ומוסול, שע"פ המשורר אינן שקולות לה. אבן ג'זי ממשיך מסביר:השיר (מסמטה) הוקדש לשליט מרדין, המלך הארתוקי אל-מנצור נג'ם אל-דין ע'אזי השני שנודע בהיסטוריה כאוהב יופי גדול, שהזהיר את הפולשים למארדין שלא לדרוך על הוורדים שלו בגן האהוב עליו.

בהמשך עובר אבן בטוטה לדווח על הסולטן העכשווי במארדין, בנו של אל מנצור מן הפסקה הקודמת. אצל אבן בטוטה הוא נקרא אל-מלך אל-צאלח (الملك الصالح) שמלך במארדין בין השנים 1312-1364 לספירה. הוא מספר על נדיבותו הרבה ומדגים:

" הוא אל-מלך אל-צאלח, בנו של אל-מלך אל-מנצור, אשר הזכרנו  קודם לכן, והוא ירש את המלוכה מאביו ולו הנדיבות/האצילות המפורסמת. ואין נדיב ממנו בארץ עיראק, סוריה רבתי ומצרים. המשוררים והעניים הולכים אליו, והוא נותן להם מתנות ביד רחבה, בהתאם למסורת אביו. פנה אליו אבו עוביד אללה מוחמד אבן ג'אבר אל-אנדלוסי, אל-מרווי העיור [משורר אנדלוסי] אשר [חרז] לו שבחים, אז הוא העניק לו עשרים אלף דירהם."

הפסקה האחרונה נותנת לנו הצצה לפועלו של שליט מארדין:

"והוא עסק במתן נדבות, במדרסות [מוסדות להשכלה גבוהה בעולם המוסלמי], בזאוויות [מילולית זווית, בשלהי ימי הביניים מתאר בית הארחה למטיילים ובני אחווה סופיים] להאכלת הנזקקים. היה לו ווזיר גדול, האימאם המלומד, המיוחד בזמנו, יחיד סגולה בתקופתו ג'מאל אל-דין אל-סנגאוי שהתחנך בטבריז והכיר את המלומדים הגדולים"

כך שהאג'נדה שלו, לפחות בפסקה הזו, היא אסלאמית קלסית וכוללת צדקה והשכלה מוסלמית ומעין בתי מחסה לאורחים ואוכלוסייה נזקקת. הוא משבח גם את הקאדי הראשי  (قاضى قضاته) ברהאן אל-דין אל-מוסלי (برھان الدین الموصلى) בעיקר בשל צניעות והעובדה שהוא לובש בגדי צמר שאינם שווים עשרה דירהם. לא מצאתי אזכורים נוספים של הווזיר או הקאדי מעבר לאבן בטוטה.  לאחר מכן הוא חזר לבגדד.

המסע של אבן בטוטה הוא כאמור מעט יותר מ-100 שנה אחרי פטירתו של אל-ג'זרי והוא מגיע אל מארדין ולא לדיארבקיר. גם בעיני אבן בטוטה וגם בעיני משורר החצר העיר הארתוקית משתווה או אף עולה על ערי האסלאם המרכזיות כך שהשאלה של מרכז ופריפריה מקבלת תפנית מסוימת. גם הפריחה התרבותית נראית עדיין בברור. לנסיכות הקטנה יש משורר חצר, יש עיסוק בהשכלה מוסלמית גבוהה ובתמיכה באומנות. אין כאן אינפורמציה ישירה על אל-ג'זרי ופועלו אבל אם ניתן לדבר על "DNA תרבותי" זה נראה כאילו יש חוט מקשר בין הנסיכות הארתוקית בדיארבקיר ופריחתה התרבותית בשלהי המאה ה-11 וראשית המאה ה-12 ובין הנסיכות הארתוקית שאנו פוגשים דרך עיניו של אבן בטוטה.

אִבְּן גֻ'בַיִר (ابن جبير) והנסיכות הארתוקית

הקדמה

מאז שפגשתי את ספרו של אל-ג'זרי אני מקווה למצוא נוסע מוסלמי מן המאות ה-12 או ה-13 שביקר בחצר הארתוקית (الأرتقية) וראה במו עיניו את שעון הפיל ומכונות נפלאות אחרות שבנה אל-ג'זרי. זוהי ככל הנראה פנטזיה ילדותית למרות שיש עדיין כתבי יד ערביים רבים שלא תורגמו או אפילו לא קוטלגו ואין איש היודע מה כתוב שם.

כפי שכבר כתבתי בעבר אנחנו יודעים על שלושה ספרים שיצאו מן הנסיכות הזעירה הזו: הספר של אל-ג'זרי שהוא הסיבה שלשמה התכנסנו. שנים ספורות לפניו חיבר אֻסאמה בן מנקד' (أسامة بن منقذ) את ספרו "ניסיון חיי" (كتاب الاعتبار, מילולית ספר ההרהורים) שתורגם עם מבוא והערות ע"י אלה אלמגור המנוחה, ויש גם ספר שלישי, פחות ידוע, שכתב אל-ג'וברי (الجوبري) בשם  ספר "מאחזי העיניים" (كتاب المختار في كشف الأسرار) שתורגם רק לאנגלית. שלושת הספרים שהגיעו אלינו מנסיכות זעירה באנטוליה מייצגים רק חלק מן הפריחה התרבותית בתקופת הארתוקים. האם ניתן ללמוד משהו על הארתוקים ועל הנסיכות מן הנוסעים שביקרו בה או בסמוך?

במהלך חיפושי מצאתי נוסעים מפורסמים מאוד כמו  אִבְּן גֻ'בַיִר שיצא ממוסול ביוני 1184 לכיוון חלב בדרכו לדמשק. הוא עבר בפאתי האזור הדרומי של הנסיכות הארתוקית. ב-1326 אִבְּן בַּטוּטַה (ابن بطوطة)  ביקר במארדין (ماردين) ובמקומות נוספים. בפוסט הזה אתמקד באִבְּן גֻ'בַיִר ובהמשך אולי אכתוב על אִבְּן בַּטוּטַה ועל נוסעים נוספים שאיתרתי: נַאצִר חִ'סְרוּ (ناصر خسرو ) שהיה בדיאר בכר (ديار بكر) ב-1046 כאשר נשלטה עדיין ע"י המרואניון (مروانيون). אבו אל-חסן אל-הרוי (أبو الحسن الهروي) שביקר באזור ב-1215 ואבן שדאד (عز الدين ابن شداد ) שכתב הרבה על  על דיאר בכר. זוהי מפה של החלק הזה של מסעו של אִבְּן גֻ'בַיִר:

מפה של הנסיכות הארתוקית, סימנתי את הגבולות המשוערים בשחור. המסלול של אִבְּן גֻ'בַיִר בירוק.

מסעותיו של אִבְּן גֻ'בַיִר בנסיכות הארתוקית

אבו אל-חסן מחמד בן אחמד בן ג'ביר (أبو الحسين محمد بن أحمد بن جبير) נולד ב-1145 בוולנסיה, מת ב -1217 באלכסנדריה, מצרים. הוא נודע בזכות ספר המתעד את העלייה לרגל שלו למכה שהחלה בשנת 1183 והסתיימה עם שובו לגרנדה בשנת 1185. הוא כתב תיאור חי של המסע הזה בספרו מסעותיו של אִבְּן גֻ'בַיִר (رحلة ابن جبير). בשנת 580 להג'רה או  1184 לפי לוח השנה האזרחי הוא הגיע אל נְצִיבִין  (نصيبين), עיירה במסופוטמיה עילית, כיום בטורקיה המודרנית נקראת נוסאיבין (Nusaybin). זו היא עיר עתיקה, שמוזכרת כבר בתקופה האשורית. במאה ה-12 היא החליפה ידים פעמים רבות, לתקופה קצרה כבש אותה אילע'אזי בן ארתוק (إيلغازي بن أرتق) ששלט במארדין מ1107-1122. אִבְּן גֻ'בַיִר רק חלף בשולים הדרומיות של הנסיכות, שנים ספורות אחרי שאל-ג'זרי התחיל את שרותו  בחצר המלוכה. יתכן מאד שעבודותיו המונומנטליות של אל-ג'זרי עדיין לא נעשו או ששמען לא הגיע אליו. עדיין ניתן להתרשם מתיאורו הפיוטי של נציבין:

" עתיקת יומין ונודעת בעברה, צעירה למראה ותוכה תש מזקנה, יפה למראה ומושלמת במידתה, לא גדולה ולא קטנה, לפניה ואחריה משתרעים כרי דשא ככל שהעין תראה, אללה יצר פלגי מים הזורמים בכל הכיוונים להשקותה. לימינה ולשמאלה בוסתנים עמוסים בעצים עם פירות בשלים וביניהם זורם לו נהר, המתעקל כצמיד, והגנים תואמים לגדותיו וצל העצים נפרש על פני הנחל. ירחם אללה על אַבּוּ נֻוַאס אלְ-חַסַן בְּן הַאנִי אלְ-חַכַּמִיּ, (أبو نواس- בעל התלתלים, משורר החצר של הח'ליפה הרון אל-רשיד, לדעת רבים מגדולי המשוררים הערביים בכל הזמנים) אשר אמר:

"טובה היתה אלי נציבין באחד הימים והייתי טוב אליה

לו יהא חלקי בעולם הזה נציבין"

אִבְּן גֻ'בַיִר ממשיך ומתאר את העיר ואת הנחל שנכנס לעיר, עובר ברחובות ומגיע למסגד שם הוא נשפך לשני אגנים, האחד במרכז, במסגד והשני ליד השער המזרחי ומגיע לשתי מזרקות. התיאור הזה מעניין במיוחד משום שאל-ג'זרי מציג בספרו תכנון של שש מזרקות המשנות את צורתן. לכל המזרקות של אל-ג'זרי יש מערכת בקרה המבוססת על זמן. היום זה טריוויאלי לשלוט על מזרקה באמצעות מערכת בקרה אלקטרונית, אבל במאה ה-12 זה היה אתגר הנדסי משמעותי, ואל-ג'זרי הציע לו מגוון פתרונות מרשימים. מקור מים, כמו הנחל שאִבְּן גֻ'בַיִר מתאר ואגן צבירה למים ומזרקה הם המרכיבים שמהם בנה אל-ג'זרי את המזרקות המשוכללות שלו והטקסט מדגים את זמינותם.

בפסקה הבאה אִבְּן גֻ'בַיִר מדבר על שליטי נציבין: ושליטה הוא מעין אל-דין (معين الدين) אחיו של מעז אל-דין (معز الدين) שליטה של מוסול. שליטי של מוסול במאה ה-12 היו הזנגידים (الدولة الزنكية). כמו הארתוקים הם שושלת טורקמנית משבט האֻע'ֻז (أُغُز) ששלטה על חלקים מן המזרח התיכון כולל מסופוטמיה במידות שונות של עצמאות מהאימפריה הסלג'וקית. שנות ה-80 של המאה ה-12 היו מסובכות פוליטית בגלל הלחץ שהפעיל צַלַאח אַ-דִין (صلاح الدين) על השליטים המקומיים בסוריה רבתי ובמסופוטמיה, כולל כיבוש חלב ב-1182, כיבוש דיאר בכר ב-1183 וניסיון שנכשל לכבוש את מוסול. הנסיכים המקומיים שלטו בחסדו, והפכו במידה רבה ואסלים שלו. כך אן כך ברור שהארתוקים לא שלטו בנציבין ב-1184 וזה מצביע על מידותיה הזעירות של הנסיכות.

לאחר פגישה עם שיח' צדיק בשם אבו אל-יַקְטַ'אן (أبو اليقظان) ממשיך אִבְּן גֻ'בַיִר אל דניצר (دنيصر). היום נותרו חורבות ימי ביניימיות 20 ק"מ דרומית מערבית למארדין על יובל של נהר חבור (خابور)  דניצר אינו נתפסת כמקום חשוב באסלאם, ולא היתה מעולם מבוצרת. שגשוגה תחת הארתוקים משתקף במסגדים ובמדרסה ששרידיהם נותרו.

גם פה אִבְּן גֻ'בַיִר מתאר:

"היא נמצאת במישור רחב ידיים, וסביבה בוסתנים ירוקים ריחנים, מושקים בגלגלי מים ( ساقية), והיא נוטה לטבע המדבר, היא לא מוקפת חומה, והוא שוקקת אדם, ולה שווקים עשירים, ומקורות פרנסה בשפע, והיא מקום המפגש, תחנה לקנייה ומכירה לאנשי סוריה רבתי, דיאר בכר, אאמד, ולביזנטיים המקבלים את מרות הנסיך מסעוד, ויש לה אדמה חרושה לרוב והרבה שירותים לרווחת הכלל."

אני לא יודע למה הוא מציין בנפרד את דיאר בכר (ديار بكر) ואת אאמד (آمد) למיטב הבנתי אאמד היא השם העתיק של דיאר בכר. מעניין האזכור של גלגל המים -הסאקיה, המתקן היעיל ביותר להעלאת מים בו השתמשו עד להכנסת משאבות ממונעות. זהו מתקן מכני העושה שימוש בחגורה של דליים או כדים המופעלת ע"י גלגל אנכי המחובר לגלגל אופקי המונע בכוח בעלי חיים (שוורים או חמורים). בספרו של אל-ג'זרי יש חמש משאבות מים או בשפתו של אל-ג'זרי: " מכונות להעלאת מים מבארות לא עמוקות ומנהר זורם" ואחת מהן היא סאקיה מוזרה המופעלת ע"י גלגל כפות ומערכת גלגלי שינים אבל יש בה פרה מדומה מעץ. עוד על חידת הפרה המדומה כאן.

לאחר מכן אִבְּן גֻ'בַיִר מספר ששליט העיר הוא קֻטַב אל-דין (قطب الدين ) ששולט גם במארדין (ماردين), דארי (داري) וראס אל-עין( رأس العين) והוא קרוב של בני אתאבךּ (ابنا أتابك – הזנגידים ששלטו במוסול ונציבין). המדובר הוא בקטב אל-דין אילע'אזי הII (قطب الدين إيلغازي II) ששלט במארדין בין השנים 1176-1184 ואף השאיר לנו מטבעות עם דמותו:

דירהם קטב אל-דין אילע'אזי הII.

הפיסקה הבאה של אִבְּן גֻ'בַיִר יוצאת דופן וביקורתית מאד כלפי השליטים המוסלמים, מלבד צלאח אל-דין. על מנת להבין אותה יש לדעת שהשמות בערבית הם בעלי משמעות: "אלדין" (הלמד לא נשמעת) היא "הדת" ו"צלאח" פרושו טוב, הגינות יושר כך ששמו של המצביא האיובי צלאח אלדין פרושו "טוּב הדת". פרוש השם "קֻטב אל-דין" הוא "מנהיג הדת" וכן הלאה.

" לערים האלו סולטאנים שונים, כמו המלכים של ממלכות אנדלוסיה, כולם מתהדרים בקישוט [הכוונה לשמם ] שמיוחס לדת [אלדין], לא תשמע דבר מלבד תארים מרהיבים שלמשכילים הם חסרי ערך, בדבר זה פשוטי העם והמלכים שווים ושותפים בזאת העשיר וחסר הכל, אין אחד שנקרא באופן שמתאים לו, או בתואר שהוא ראוי לו. חוץ מצלאח אל-דין, שליטה של סוריה רבתי, ארץ מצרים, חג'אז ותימן, הידוע בזכות החסד והצדק"

השער השני בספרו של אל-ג'זרי מוקדש ל"הכנת כלים ודמויות למועצות שתיה" הפרק הזה מכיל עשר המצאות משעשעות למסיבות שתיה. למשל האוטומטון (בובה מכנית) ששותה את שארית יין המלך. זו עדות ברורה לכך שהחצר הארתקית בדיאר בכר חיתה עם אלכוהול בשלום. יש שפע של אזכורים לאסלאם ולמנהגיו בספר ובו בזמן מתקיימים משתאות מלאי משחק ושעשוע ללא כל התנצלות או הסתרה. האם הדואליות הזו היא שהביאה להתפרצות של אִבְּן גֻ'בַיִר?

מדנציר המשיך אִבְּן גֻ'בַיִר דרומה לראס אל-עין ( رأس العين), עדיין חלק מהנסיכות הארתוקית. לא מצאתי שם מידע מועיל על הארתוקים, אבל התיאור כל כך מושך את הלב, שהבאתי את הדברים כלשונם:

" השם הזה [ראש המעיין] הוא מן האמיתיים שבתיאורים, ונושאו הוא המכובד שבנושאים, והוא שאללה שיתעלה גרם למעיינות לנבוע מאדמתו ולהזרים מים בשפע. הם מתפצלים לפלגים הזורמים בכרי דשא ירוקים כמו פסי כסף בשטיח אזמרגד, מוקפים בעצים ובוסתנים המגיעים עד לגדות. שני מעינות שופעים האחד מעל משנהו, הגבוה מן השניים נובע מעל האדמה בין אבנים קשות כמו מערה חלולה. המים מתרחבים עד שהם הופכים לבריכה גדולה, ומשם זורמים אל נהר גדול כמו הגדול שבנהרות, ופוגשים  את מימיו של המעיין השני. והמעיין הזה הוא אחד מפלאי יצירותיו של אללה האדיר והנשגב, כי הוא נובע מסלע קשה בלב האדמה, כארבע קומות אדם עומקו או יותר, ושם הוא מתרחב ונהפך למכל עמוק ומתפרץ אל פני האדמה. לעיתים שחיין חזק מחליט לשחות בעוצמה, לצלול לעמקי המים כדי להגיע לקרקעית אבל המים גועשים בכוח הבוקע מן המעיין, עד שהצלילה מסתיימת במחצית העומק או פחות; כזאת ראינו במו עינינו. מימיו זכים במיוחד וטעימים מן הסַלְסַבִיל [מעיין בגן העדן הנזכר בקוראן] וכל דבר נשקף מתוכו, אם דינר יושלך למים בלילה חשוך, גם הוא לא יסתתר, ודגים בו דג גדול, מן הדגים הטעימים ביותר שיש".

שעון הכתבן מבאר שבע

הקדמה

לפני מספר שנים הגיעו אנשי "יד הנדיב": ד"ר אשר רגן, ראש תחום מצוינות אקדמית ושורוק אסמעיל, ראש תחום חברה ערבית למכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. הם היו מוטרדים ממיעוט החוקרים הערבים, במכון ויצמן ובכלל האוניברסיטאות בארץ. מספר החוקרים הערבים עלה מעט בשנים האחרונות וכמעט מגיע ל- 3% (לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), בעוד שהערבים הם כ20% מן האוכלוסייה. המצב בתעשיית ההי-טק לא יותר טוב. זה רע לאוניברסיטאות, רע לתעשיית ההייטק ורע לחברה הערבית.

כתוצאה יזמתי את תכנית מעל"ה- מצטיינים ערבים למדע והנדסה, בעזרת יד הנדיב וקרן קלרמן, שנועדה לענות על על הצרכים הייחודיים של תלמידים מצטיינים מהחברה הערבית במדעים ובמתמטיקה. אני מאוד אוהב את התוכנית וכך גם התלמידים והוריהם אבל לא עלה בדעתי שהיא תתחבר באופן קצת מוזר עם האהבה שלי לספרו של אל-ג'זרי.

אמיר אגבאריה למד אצלי במחזור השני של התוכנית וכשהבאתי לכיתה את מהדורת הפקסימיליה של ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים  הוא גילה בה עניין ובהמשך הוא העמיק הרבה יותר ובחר לבנות את שעון הכתבן במסגרת לימודי ההנדסה שלו באוניברסיטת ב"ש.

שעון הכתבן של אמיר אגבאריה

אמיר, יחד עם סטודנט נוסף, עמית סילברסטיין בנה דגם מדויק הנדסית של שעון הכתבן. זוהי אינה רסטורציה הם השתמשו בחומרים מודרניים ובתהליכי יצור מודרניים כמו חיתוך בלייזר, מחרטה , מדפסת תלת מימד ועוד :

תהליכי היצור של שעון הכתבן

אבל השעון שהתקבל פועל בדיוק ע"פ התכנון של אל-ג'זרי וזהה לשעון המתואר בספר:

הסוגייה שהם בדקו היא קצב זרימת המים (אפשר לקרוא יותר על הפיזיקה כאן) אבל הם יודעים את משוואת ברנולי ואל-ג'זרי נאלץ לבנות את הכלי בניסוי וטעיה. יש מספר סרטונים/ סימולציות של השעון באינטרנט אבל למיטב ידיעתי זה שעון הכתבן הראשון שנבנה אחרי כ-800 שנה! הידד לאמיר ולעמית!

זהו סרטון קצר המראה את השעון בפעולה:

 

האחים בנוּ מוּסָא

הקדמה

מזמן לא כתבתי פוסט חדש, קצת כי סיימתי את כל חמישים המכונות של אל-ג'זרי, קצת כי שקעתי בלימודי ערבית אבל נשארו כל מיני קצוות פתוחים. אל-ג'זארי פותח את השער הרביעי המכיל מזרקות המשנות צורתן וחלילים מתמידים, באמירה הקצרה, שהוא "לא הולך בדרכם  של הבנוּ מוּסָא ( بنو موسى ) אללה ירחם עליהם, אשר קנו לעצמם שם בנושאים אלה בזמנים קדומים".  סיפרתי מעט על הבנו מוסא כאן אבל בניגוד לאל-ג'זארי שישב בנסיכות זעירה באנטוליה הבנו (בניו של) מוסא היו בין הדמויות החשובות ביותר בחיים האינטלקטואלים והפוליטיים של בגדד,  הבירה של החליפות העבאסית ומרכז  רוחני ולימודי החשוב ביותר במאה התשיעית. בהתאמה יש לנו שפע של חומרים היסטוריים עליהם כמו כיתאב אל פיהריסט (كتاب الفهرست) של אבן אל-נדים שעליו כבר סיפרתי וגם מקורות נוספים שיוזכרו בהמשך. בפוסט הזה אספר את סיפורם ובעתיד אכתוב על כמה מן המכונות היותר חשובות בספרם.

זהו ציור אילוסטרציה, אנחנו לא יודעים איך הם באמת נראו

ביוגרפיה

האחים מוחמד, אחמד ואל-חסן בנו מוסא חיו ופעלו בבגדד. אין לנו תאריכי לידה ופטירה מדויקים מלבד מוחמד שנפטר ב-873 לספירה. אבל הם התחילו את חייהם בתור הזהב של האימפריה העבאסית, בזמן שלטונו של הח'ליפה העבאסי החמישי הארון אל-רשיד (هَارُون الرَشِيد). גיבור סיפורי אלף לילה ולילה אז אותו אתם מכירים. הם ביססו את מעמדם בתקופת הח'ליפה העבאסי השביעי אל-מאמון אבן הארון (ابو جعفر عبدالله المأمون بن هارون) וסיימו את חייהם בראשית הירידה של בית עבאס ומעבר הכוח לשושלות הפרסיות והתורכיות.

אל-קפטי (علي بن يوسف القفطي) המספר שמוסא אבן שאקר היה שודד דרכים בח'וראסאן שהתיידד עם הח'ליף אל-מאמון בתקופה שהח'ליף היה עדיין מושל מחוזי. היסטוריון מפוכח יטיל בזה ספק משום שאל-קפטי חי כ-300 שנה מאוחר יותר ואין  שום תיעוד בן התקופה של הסיפור הזה  או וכנ"ל גם במאות השנים שחלפו.  כך או כך מוסא בן שאקר, התקרב אל הח'ליפה לעתיד ומתואר בדרך כלל כ"אל-מֻנְגַ'מ" (المنجم) שמשמעותו אסטרונום או אסטרולוג (הכוכבים עוד יחזרו בסיפור הזה יותר מפעם אחת). במותו הוא הפקיד את בניו לטיפולו של אל-מאמון ששלח אותם לבית החוכמה (بيت الحكمة). יש ויכוח בין החוקרים איזה מן מוסד זה היה,  למעוניינים אני ממליץ על הספר המעניין של  ג'ים אל-ח'לילי. הוא מסביר את מה שאנחנו יודעים ומה המחלוקת. אם נשפט רק על סמך היכולות האקדמיות של האחים בנו מוסא, הרי שהוא היה מוסד מדהים.

הם רכשו ידע רב בגיאומטריה, בהנדסה מכנית, במוזיקה ואסטרונומיה. קשה להבחין ביניהם אבל מוחמד, שהיה המשפיע ביותר משלושת האחים, התמחה בגיאומטריה ובאסטרונומיה והצטיין בכל המדעים, למעט בניית מכשירים מכניים שהייתה המומחיות של אחמד. גרגוריוס בר הבראוס, הידוע גם בשם "בר עבריא" לאזכור מוצאו היהודי, כתב במאה ה-13 ש"אחמד היה פחות ממנו [כלומר מוחמד] בכל המדעים למעט בבניית מכשירים מופלאים, שבו דברים נחשפו בפניו כמו שלא נחשפו לאף אחד אחר"

אל-חסן היה גאומטריקן מבריק עם זיכרון יוצא דופן ויכולת דדוקציה מרשימה. מספרים שאחד מיריביו ניסה פעם להכפיש אותו מול הח'ליפה אל-מאמון באומרו שאל-חסן קרא רק שישה מתוך 13 ספרי "יסודות" של אוקלידס. אל-חסן השיב באומרו כי אין צורך לקרוא את השאר משום שהוא יכול להגיע לתשובות לכל אחת מבעיותיו של אוקלידס בדדוקציה. אל-מאמון הכיר בכישוריו של אל-חסן, אך לא סלח לו ואמר: "העצלנות מנעה ממך לקרוא את כולו – "היסודות" הוא לגיאומטריה כמו שהאותיות א', ב' לדיבור וכתיבה" .

רק שלושה ספרים של הבנו מוסא שרדו, שניים המופיעים בפיהירסט וספר על אוטומטון מוזיקלי לו אקדיש פוסט נפרד. שני הספרים הם ספר ההתקנים המופלאים, שאכתוב על מקצת מכונותיו בפוסט הבא והספר על חישוב מישורים וצורות מעגליות שנותר תרגום שלו ללטינית וגם גרסה ערבית  מאוחרת, כתובה מחדש וערוכה ע"י נציר אל-דין טוסי ( نصیر الدین طوسی). רשימה חלקית של הספרים בפיהירסט:

הנדסה

ספר המאזניים – كتاب في القرسطون

ספר ההתקנים המופלאים. كتاب الحيل  מיוחס לאחמד.

ספר בניית אצטרולב كتاب في عمل الأسطرلاب

אסטרונומיה (הבטחתי כוכבים!)

טבלאות אסטרונומית زيج

ספר התנועה הראשון של המעגלים השמימיים – كتاب حركة الأفلاك الأولى – מיוחס למוחמד

על הנראות של הירח – رؤية الهلال على رأي מיוחס למוחמד

ספר על השנה השמשית كتاب في سنة الشمس

תרגום של ספר סיני  שנקרא ספר המעלות על גלגל המזלות

מתמטיקה

ספר על חישוב מישורים וצורות מעגליות – كتاب معرفة مساحة الأشكال البسيطة والكريّة

תיקון ספר הצורות הקוניות מאת אפולוניוס – إصلاح كتاب المخروطات لأبلونيوس- מיוחס למוחמד

ספר הגיאומטריה שהוצג על ידי גאלן – كتاب الشكل الهندسي الذي بيّنه جالينوس- מיוחס למוחמד

מחשבות על חלוקת הזווית לשלוש – قول أحمد ابن شاكر في تثليث الزاوية- מיוחס לאחמד

אחת המשימות המוקדמות שלהם, בהוראת אל-מאמון, הייתה לבדוק את היקף כדור הארץ. לצורך כך הם בנו בסיס במדבר בצפון עיראק ומדדו את קו הרוחב (latitude) ביחס לכוכב הצפון [שוב כוכבים!].  לאחר מכן הם הלכו צפונה עד שקו הרוחב השתנה במעלה אחת ומדדו את מרחק ההליכה. הם חזרו על הפעולה בכיוון דרום ומדדו שוב. הם מצא שמעלה אחת שקולה ל107.28 ק"מ ומכאן שהיקפו של כדור הארץ הוא 38,620 ק"מ. זו טעות של פחות מ-3.6% ביחס למדידות העכשוויות!

בחלוף השנים אל- מאמון, הח'ליפה חובב המדעים והתרבות, מת ולשלטון עלה אל-מֻתַוַכִּל, ח'ליפה חובב בניה. מוחמד ואחמד ניהלו עבורו עבודות ציבוריות. אנו מוצאים אותם בין קבוצה של עשרים אנשים האחראים על בניית העיר החדשה, אל-ג'עפריה  במסגרת המאבקים בחצר הח'ליף הם הסתכסכו עם המלומד אל-כנדי והניעו את אל-מתוכל לצוות על הכאתו ולאפשר להם להחרים את ספרייתו. [זו לא הפעם הראשונה שאני שומע על מהנדס נפלא עם התנהגות מחורבנת אבל כל פעם זה מזעזע אותי מחדש.] בהמשך הםמסרו את החפירה של תעלה המכונה אל-ג'עפריה, בעקבות העיר,  לקבלן משנה פחות מיומן שעשה שגיאה בשיפוע כך שהתעלה לא מילאה את מטרתה. כשהגיעה השמועה אל אל-מתוכל הוא איים לצלוב את האחים על גדות התעלה. בהתחשב במה שאנו יודעים על אל-מתוכל זו לא מטאפורה. בייאושם פנו האחים למהנדס מפורסם שהסכים להעניק  את עזרתו רק אם יתחייבו להחזיר את ספריו של אל-כנדי. הוא בדק עם האסטרולוג שלו (שוב הכוכבים!) שאמר לו שאל-מתוכל ימות לפני תום הקיץ וכיוון שזו הייתה עונת הגשמים והקיץ עוד רחוק, הוא הבטיח לח'ליף שלא נעשתה כל טעות. אני מודה שזה נראה לי ממש מוזר וגם מסוכן אבל…אל-מתוכל נרצח עוד באותו הקיץ לפני שהאמת נתגלתה.

על מקצת המכונות של האחים בנו מוסא אכתוב בקרוב. אני מוסיף תמונה כמתאבן. אין לצערי פרסים לפותרים נכונה.

המכונה האחרונה או מה למדתי מ"ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים"

הקדמה

"הגביע הבוחר בזמן משתה" היא המכונה החמישים והאחרונה שנותרה לי ב "ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים". היא כמעט זהה לגביע הזה ומי שרוצה ללמוד עליה, ימצא שם את כל ההסברים בלוויית דיון על אלכוהול בימי הביניים.

את הפוסט הראשון "שעון הטווסים והיופי בהנדסה" פרסמתי לפני כשש שנים. ידידי, ד"ר עובד קדם, יצא לגמלאות וחיפשתי מתנת פרידה לאיש שאוהב מדע והיסטוריה של מדע והגעתי לספר, נפלתי בקסמו ולא יצאתי עד עכשיו. כשיצאתי לדרך חשבתי לפרסם בכל פעם אחת מהמכונות של אל-ג'זארי בצד הסברים פשוטים אשר יבהירו את דרך פעולתה ואת מקומה בהתפתחות הטכנולוגיה. בינתיים יצאתי למסע תרבותי עוצר נשימה במאה ה-12, הפוסט הזה הוא מעין מילון כיס של המסע שלי.

מילון

א – אוטומטונים – בובות מכניות או אוטומטונים אינן המצאה של אל ג'זארי. העדויות על בובות מכניות ראשונות הן מיוון העתיקה (מיוונית: αὐτόματον – "נע מעצמו) אבל אל ג'זארי פיתח ושכלל מאד את עולם האוטומטונים. הוא היה הראשון שהשתמש בגלי זיזים ראו הסירה המוזיקלית או שעון הטירה. הוא חיבר בחוכמה בגלגלי שינים, סיפונים ומשקולות איזון ובנה מגוון רחב מאוד; מאוטומטון השותה את שאריות המלך ועד לאגן למדידת כמות הדם בהקזת דם. על הקסם של הבובות המכניות של אל-ג'זארי והקשר בינו לבין תור הזהב של אוטומטונים במאה ה-18 כתבתי כאן.

ב- בזים – יחסית לספר הנדסה המתמקד במכניקה עדינה ובקרה יש בו עושר רב של בעלי חיים. יש פיל, אריה וקוף, כמה ציפורים לא מזוהות, שישה טווסים (!)  דג חסר שם, בהמה (دابّة –דָאבֶּ֫ה), שתי פרות וחמישה דרקונים. אבל מספר ההופעות הרב בספר, להפתעתי הגדולה, שייך לבזים, יש  שבעה בזים בספר. על בזים ובזיירות ועל החיבור העמוק בין המלכים הארתוקים  לציפורי הציד שלהם אפשר לקרוא אצל אוסאמה אבן מונקד' ( أسامة بن منقذ‎ ) משורר, סופר ואביר שחי בחצר הארתוקית שנים בודדות לפני אל-ג'זארי.

Category 1 Chapter 1 p27 Fig 18

בז מטיל כדורי ברונזה, שעון הטירה, עותק טופקפי, 1206

ג – גלגל מים – משאבת גלגל המים המהפכנית היא המשאבה החמישית בפרק החמישי אשר מוקדש ל"מכונות המעלות מים מבריכות, בארות שאינן עמוקות ומי נהר". מקור הכוח של המשאבה הוא  גלגל מים נמצא בתוך הנהר, ומסתובב בהשפעת המים הזורמים. המשאבה כוללת שלושה חידושים משמעותיים:

  • אל-ג'זארי משתמש בכוח הנהר להפעלת המשאבה, יתרון גדול במשאבות לצרכי מי שתייה או השקיה.
  • השימוש בגלגל מים דרש המרה של התנועה המעגלית (גלגל המים) לתנועה קווית (תנועת הבוכנות). אל ג'זארי המציא את מנגנון הארכובה במסילה שנשאר בשימוש עד היום ללא שינויים משמעותיים.
  • אל-ג'זארי השתמש בצינורות יניקה המאפשרים למשאבה לתפקד היטב גם במקרה של ירידת מפלס המים.

אבא נאמן, סבא רבא של אהובתי מ. בנה את מפעל המשאבות הראשון בארץ ישראל. למרבה הפלא ההבדל היחידי כמעט בין המשאבה של אל-ג'זארי לבין המשאבה של אבא נאמן היא שהאחרונה מופעלת בעזרת מנוע דיזל והראשונה בעזרת גלגל מים.

ד – דרקון – שעון הסירה נראה כמו סקיצה מוקדמת לשעון הפיל או גרסה פשוטה יותר למתחילים. יש בו כתבן המורה את הדקות החולפות ודרקון יחיד, לעומת שניים בשעון הפיל, המסתובב על צירו פעם בחצי שעה. אל ג'זארי מתייחס אליו כאל נחש (בתרגום לאנגלית (serpent  אבל הרגליים והכנפיים שהוסיף, הופכים אותו לדרקון.

ה – הקזת דם – הקזת דם הייתה נפוצה בקרב עמים קדומים רבים: ביוון, במצרים ובמסופוטמיה. הרפואה האסלאמית שימרה ופיתחה את הידע הרפואי של התקופה הקלאסית ואת המסורות המרכזיות של היפוקרטס, גלנוס ואחרים. אל-ג'זארי תכנן ארבעה מתקנים שונים למדידת כמות הדם המוקז. יש לנו מידע רפואי רב וגם תיעוד חזותי של הקזת דם. אין שום כלי ש"מבשר" את הכלים של אל-ג'זארי וגם כל הכלים אחריו הם פשוט קערות, לכל היותר עם שנתות. ההסבר שלי כאן.

ו – וודוא – בשער השלישי של הספר מתוארים חמישה כלים המיועדים לרחצת ההיטהרות (ווּדוּאְ) כולל טווס התיז מים ממקורו, כד "אוטומטי" ללא מעורבות אדם ואוטומטון של עבד צעיר האוחז בידו האחת כד מים בידו השנייה במגבת ובמסרק. למיטב ידעתי אין עוד דוגמאות לאוטומטנים או "פטנטים" אחרים לרחצת ההיטהרות לפני אל-ג'זארי או אחריו. ריבוי הכלים לווּדוּאְ אצל אל-ג'זארי יכול להעיד על חשיבות הטקס בחצר הארתוקית שבדיארבקיר ו/או על תשוקתו של אל- ג'זארי לאוטומטונים שהשתמשו בסיפונים ובמצופים החביבים עליו.

Category III chapter 4 p 136 Fig 112 Topkapi

הטווס המתיז מים ממקורו, עותק טופקאפי, 1206

ז – זמן – אל-ג'זארי היה מושקע מאד במדידת הזמן והשער הראשון של הספר מתאר עשרה שעוני נרות ומים. חלק מן השעונים, למשל שעון המים של הכתבן  מודדים שעות סולריות. המשמעות היא שבשיא הקיץ יש בדיארבקיר 14.5 שעות אור והשעה ארוכה בכ-12 דקות מן השעה שאנו מכירים. חלק מן השעונים למשל שעון הנר של איש החרב מודדים את השעה הקבועה שאנחנו מכירים. הרעיון של שעות סולאריות נראה במאה ה-21 מאד מוזר ומסבך הכול. אבל כדאי לזכור שהזמן נשען מאז ומעולם על תנועת גרמי השמים. השנים נספרו ע"פ השמש או הירח והיממה, השעה, הדקות והשניות נגזרו כולן מן השעון השמימי.

ח- חליל מתמיד – ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים מכיל ארבעה חלילים מתמידים המבוססים על תנועת מים הדוחסת אוויר ומחליפה את האדם המנגן. אל-ג'זארי מציין שלושה מקורות לעבודתו: אפולוניוס הנגר ההודי, שרטוט ממקור לא ידוע, ועבודה שנכתבה ע"י הממציא המפורסם חיבתאללה אל אצטרולבי. השימוש בשלושה מקורות שונים לחליל המתמיד גרם לי לחשוב שלאל-ג'זארי הייתה ספרייה לא רעה בכלל. האם הייתה ספרייה בארמון? עם מדפי הנדסה וטכנולוגיה? מי קרא אותם מלבדו? חבל שאין לנו תשובות. יותר מידע על ספריות וספרים בימי הביניים כאן.

ט- טווסים – יש לא מעט טווסים בספר הידע של התקנים מכניים מופלאים; שעון הטווסים, הטווס המתיז מים ממקורו וכיור הטווס. הטווס מופיע במיתולוגיה היוונית, הוא מרכזי בדת היזידית ויש לו מקום מיוחד גם באסלם. אהבתי במיוחד את הדרשה הבאה של האימאם עלי:

"הטווס הולך גאה ויהיר זוקף את זנבו ופורש כנפיים וצוחק שמתפעלים מיופי שמלתו ומענק תכשיטיו. אבל  כשהוא מביט ברגליו הוא בוכה בקול רם לעזרה, מלא צער אמיתי, כי רגליו דקות כמו רגלי תרנגול בן תערובת מהודו ופרס."

זה דומה מאד לפתגם האידי:

אַז די פאַווע קוקט אויף אירע פֿעדערן – קוועלט זי, אָבער אַז זי קוקט אויף אירע דאַרע פֿיס- וויינט זי". (" כשהטווס מסתכלת על נוצותיה היא שמחה וכשהיא מסתכלת על רגליה הצנומות היא בוכה." [ביידיש הטווס תמיד בלשון נקבה, היהודים במזרח אירופה לא הצטיינו בזואולוגיה]

י – יין – אינני מומחה לאסלם אבל המשתים הסוערים בדיארבקיר וההתייחסות האגבית לשתיית אלכוהול הפתיעו אותי. הכד הבוחר הוא עדות ברורה לכך שהחצר הארתוקית בדיארבקיר חייתה עם הסתירה הזו בשלום. יש שפע של איזכורים לאסלאם ולמנהגיו בספר ובו בזמן מתקיימים משתאות מלאי משחק ושעשוע ללא כל התנצלות או הצנעה. השליטים הארתוקים חיו בקרב אוכלוסיה מקומית מגוונת כולל ארמנים, סורים ויוונים, חלקם הגדול נוצרים מזרחיים. לא רק שהיין אינו אסור בנצרות , אלא הוא מרכיב פולחני. יתכן כי החיים המשותפים הביאו להתייחסות מרוככת לשתיית היין. יתכן שאני פשוט משליך את החומרה שבאיסור הנוכחי על תקופה אחרת.

כ- כתבן – ( ورّاق – (warraq בשלושה משעוניו של אל-ג'זארי מופיעים כתבנים: שעון המים של הכתבן, שעון הנר של הכתבן ושעון הפיל. הכתבן הוא דמות חשובה בחברה המוסלמית בימי הביניים. זה נבע לפני הכל מחשיבות הקוראן וכתוצאה המקום המרכזי של ספרים ככלל. מכיוון שהאסלאם הונחל לאנושות בשפה הערבית – השפה והכתב הערבי מקודשים. בתפיסה המוסלמית כל מעשה כתיבה מקביל לעבודתו של סופר סת"ם ביהדות. עבור המוסלמים בימי הביניים הקליגרפיה היא ביטוי לדרגת האמנות הגבוהה ביותר – אמנות העולם הרוחני – המספקת קשר בין השפה לדת.

Category 1 chapter 5 Fig 62 p 73

שעון המים של הכתבן, כנראה כתב יד מקהיר שהתפזר, 1354

ל-לימודים – אין לנו כל מידע על אל-ג'זארי מלבד מה שנמצא בטקסט עצמו והוא לא מספר כלל על ילדותו ומעט מאד על חינוכו:

"אני עוסק במקצועי זה זמן והתקדמתי משלב קריאת ספרים דרך התבוננות באחרים ולמדתי מקדמונים ובני זמני. יש בי להט ללמוד את המדע המעודן הזה ולהתמיד במאמץ לחקר האמת. עיני הרבים נשואות אלי בזמן שאני מוצא את דרכי במדע האהוב הזה."

אל-ג'זארי ככל הנראה קיבל חינוך יסודי בין הגילים שש ועשר כפי שהיה מקובל בעולם המוסלמי. הבסיס ללימוד היה הקוראן. אחרי ארבע שנות החובה מרבית התלמידים עבדו עם הוריהם בחקלאות או נשלחו לעבוד אצל אומנים מומחים. אל-ג'זארי למרבה הצער לא כותב דבר על הפרק הזה בחייו. חבל, מאוד מעניין אותי לדעת מה היו חוויותיו כשוליה.

 מ – משאבות מים –  בשער החמישי יש חמש משאבות המים. זהו שער  העוסק בליבה ההנדסית, שיפור יעילות התהליך, בעוד מרבית הפרקים עוסקים באוטמטות מפתיעות ובטווסים מסתובבים. השאלה אם זה יעיל נראית במרבית המכונות של אל- ג'זארי לא במקום ואולי ממש מדיסציפלינה אחרת. התהליך יעיל אם הגדלנו את כמות העבודה שבוצעה, תוך צמצום השימוש במשאבים (חומרי גלם, זמן, עבודה, דלק, וכדומה ) אבל אל- ג'זארי הוא מהנדס בנשמתו וכאשר הנושא הוא שאיבת מים הוא מציע שיפור יעילות מרשים.

נ – נייר – הנייר הומצא בסין העתיקה. האגדה מספרת ששני שבויים סינים שנפלו בידי האימפריה העבאסית אחרי ניצחונה בקרב טאלס, ב-751 לספירה, קנו את חירותם בעזרת סוד הכנת הניר. אם זה נכון או לא, הייתה מהפכת נייר דרמטית במאה התשיעית והעשירית בעולם המוסלמי. אומנות ייצור הנייר הסינית שופרה ומוּכָּנה (mechanized). הפשתן החליף את  קליפת עץ התות, שופר תהליך ההשריה, והפטישים הכותשים את עיסת הנייר הומרו לפטישים מכאניים בעזרת בעלי חיים או גלגלי מים. מהפכת הנייר היא אחת הסיבות לנגישות של אל-ג'זארי לספרות מקצועית.

ס – ספקנות –  אל-ג'זארי פותח את השער הרביעי המכיל מזרקות המשנות צורתן וחלילים מתמידים, באמירה הקצרה, ש"הוא לא הולך בדרכם  של הבנוּ מוּסָא (BanūMūsā), אללה ירחם עליהם, אשר קנו לעצמם שם בנושאים אלה בזמנים קדומים".  בנו מוסא (בני משה) הוא הכינוי המשותף לשלושה אחים מלומדים מהמאה התשיעית, בניו של מוסא אבן שאקר, אסטרונום ממוצא פרסי. הם חיברו יחדיו למעלה מעשרים ספרים, אך מרביתם אבדו עם השנים. עיקר ההסתייגות של אל-ג'זארי היא משיטת הבקרה בה השתמשו האחים. עולם הבקרה השתנה כל כך דרמטית שהטכניקות ההיסטוריות לשליטה בתזמונים מסקרנות רק כחידה מוזרה. לעומת זאת, הסקרנות והספקנות מדריכות גם היום כל מהנדס טוב, ממש כמו לפני שמונה מאות שנים.

ע- עבדים – שפחה אוחזת בכוס יין הוא ארון עץ מקושט בעל שתי דלתות העומד לצד המלך בזמן המשתה. כל שבע וחצי דקות נפתות הדלתות ואוטומטון (בובה מכנית) של נערה שפחה עומדת בפתח, מחזיקה בידה האחת כוס מלאה ביין, ובידה האחרת מגבת קטנה. חיפוש קצר ב"ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים" מעלה עשרה פרקים שונים בהם מוזכרים עבדים או שפחות. כשאני חושב על עבדים, אני חושב על עבודה מפרכת בשדות כותנה או במטעי הקפה והסוכר בדרום אמריקה.העולם האסלאמי של המאה השתים עשרה לא התאפיין בייצור חקלאי בקנה מידה גדול. השימוש בעבדים במשקי בית משקף את העושר היחסי ואת האופי העירוני של העילית המוסלמית.

Category II chapter 10 Fig 102 p 126_1315

אוטומטון של שפחה, מגישים כוס יין, דף מעותק שהתפזר מסוריה או עירק, 1315

פ – פטנטים –  "השאלה מה המציא אל-ג'זארי? " מעסיקה כותבים רבים ברשת. תרומתו לעולם ההנדסה רבה וכוללת את האוטומטונים והשימוש בגל הזיזים, את ההתקדמות הנחשונית בשעוני הנרות, כולל ההמצאה של חיבור הכידונים, את הבידוד התרמי,  את משאבת הפעולה הכפולה ועוד אבל אל-ג'זארי זר לנושא הפטנטים שיצמח בוונציה של המאה ה15, כשלוש מאות שנה אחריו. בסוף הספר הוא כותב:

"בחמשת הפרקים האלה [קצת מוזר, יש בספר ששה שערים, לא ראיתי אף אחד שהתייחס להשמטה של שער?] תיארתי את שורשי עבודתי, להם ענפים רבים ותועלת מרובה. כאשר רוכשים שליטה בהסברי, אפשר לייצר מהם דברים רבים. השמטתי התקנים רבים אשר המצאתי מחשש לעמימות או בלבול. במה שנמצא יש מידע עבור המחפש ידע בתשוקה אשר ירוויח [מהסברי]"

נדמה לי שזה יכול להיות המניפסט של כל מי שמאמין בשיתוף בידע.

צ- צורת המזרקות – יש שש מזרקות שונות בספר הידע של התקנים מופלאים. המזרקות נבדלות זו מזו בצורות המים שהן יוצרות בתזמונים ובשיטות הבקרה. חלק ניכר מעבודתו של אל- ג'זארי נופל בקטגוריה של "מכניקה עדינה"((fine technology המתייחסת היסטורית למגוון שלם של מכונות למטרות שונות: שעוני מים, אוטומטונים, מכשירים אסטרונומיים (לא אל- ג'זארי) ועוד. חלקם נועדו למדוד את הזמן או לסייע במדידות מדעיות אחרות, חלקם להנאה ושעשוע. המשותף לכל המכשירים הללו הוא מיומנות הנדסית ניכרת ושימוש עדין במנגנונים ומערכות בקרה. למרות שתורת הבקרה מתבססת על מתמטיקה שאל-ג'זארי לא יכול היה לדעת שאלות הבקרה נותרו זהות מן המאה ה-12 ועד ימינו.

ק – קאבא – הקאבא (قابا ) הוא סוג של חלוק באורך בין הקרסול לברך שנרכס ע"י הידוק צד אחד על משנהו. ע"פ האיורים בספר הידע הוא היה בשימוש רחב אצל כולם, עבדים, אנשים חופשיים ואף אצל המלך עצמו. הטורבנים לעומת זאת יוחדו לאנשים החופשיים. בתרבות הערבית הטורבן (عمامة, נהגה 'עִמאמה') היה  מקור לגאווה וסמל להשתייכות הדתית. ניתן לראות באיורים שלכל האנשים החופשיים יש זקן. צמיחת הזקן (لحية) ותספורת השפם הם חלק ממרכיבי האיסלם הסוני ונחשבים פיטְרַה (فطرة‎) או האופן שבו האדם נברא. לא נותרה לנו תמונה של אל-ג'זארי עצמו, אבל אפשר לדמיין אותו לובש קאבא חבוש טורבן מעל פרצופו המשופם והמזוקן.

ר – רב בריח – "בשנת 1972 לקוחה נסערת נכנסה לבית המסחר למנעולים בו עבד אברהם בחרי וביקשה שיתקין בדלת ביתה ארבעה מנעולים שיחזירו לה את תחושת הביטחון שאבדה, בעקבות פריצה שחוותה. בקשה תמימה זו הציתה את דמיונו של אברהם, אשר יחד עם ידידו משה דולב, פיתח מנעול רב-בריחי שהותקן במרכזה של דלת עץ ולאחר מכן בדלת עם ליבת פלדה." (מתוך אתר רב בריח)

אין לי שום סיבה לחשוד כי איש משניהם הכיר את המנעול הרב בריחי שתכנן אל- ג'זארי כ-800 שנים לפניהם. הדמיון המקסים גרם לי לחשוב על המצאות ו"המצאות מחדש". לשאלה מי המציא את הטלפון או את נורת הליבון, אם להזכיר מקרים מפורסמים מאד, יש  בדרך כלל השלכות משפטיות וכלכליות. אותי היא יותר מעניינת מצד הרוח האנושית.

ש- שפחות מנגנות- הסירה המוזיקלית היא הרביעית מתוך עשרה האוטומטונים (בובות מכניות) וכלים שנועדו לשעשע את האורחים במשתים שנערכו בחצר המלך בדיארבקיר. זוהי סירת עץ יפה שעליה ניצבות דמויות המלך, נושא הגביע, שותפים למשתה, שומר ראש נושא נשק וארבע שפחות מנגנות, שתי מתופפות עם תוף מרים, חלילנית ונבלנית. שפחות מנגנות ושרות (Qiyan) היו משוררות, זמרות, נגניות ורקדניות שקבלו השכלה רחבה, מגיל צעיר, כולל מדעים, פילוסופיה ואמנות. יש לא מעט מידע על ה- Qiyan בבגדד, בירת החליפות העבאסית. אי אפשר להשוות את הממלכה הזעירה של הארתוקים לחליפות העבאסית, אבל השפחות המנגנות כמו האדריכלות המקורית והיוזמה לכתב את ספר הידע של ההתקנים המופלאים מרמזים על פריחה תרבותית.

ת – התיבות מאיספהאן – בשער השישי, שער הנספחים, מתאר אל ג'זארי "מנעול לנעילת תֵבָה באמצעות 12 אותיות הא-ב". אף אחת ממכונותיו המופלאות של אל ג'זארי לא שרדה את מאות השנים שחלפו, כל שנותר לנו הוא כתבי יד יפיפיים. במוזיאון דויד בקופנהגן יש שברי תיבת פליז משובצת בכסף ונחושת עם ארבעה מנעולי אותיות בתצורה מעט אחרת, שעשה אומן בשם אצטרולבי מאיספהאן. הדמיון לתיבתו של אל ג'זארי רב. לתדהמתי יש במוזיאון לאומנות בבוסטון תבה-כספת נוספת שעשה אצטרולבי. למה שרדו שתי תיבות של אצטרולבי ואף לא מכונה יחידה של אל-ג'זארי? אין לזה, ולא יכולה להיות, תשובה. אבל שתי התיבות- כספות עם מנעולי אותיות מאיספהן שבפרס, משלהי המאה השתים עשרה, הן הדבר הקרוב ביותר למסע בזמן, לראות את אל ג'זארי בעבודתו.

combination lock Isfahan

שרידי תֵבָה שעשה אצטרולבי בשנת 1200 באיספהאן , מוזיאון דויד, קופנהאגן

החליל המתמיד והספריה של אל ג'זארי

הקדמה

ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים מכיל כמה אוטמטונים מנגנים. את חלקם כבר פגשנו כמו הסירה המוזיקלית, את חלקם, כמו מכונת תופים הראשונה בעולם, נכיר בהמשך. השער הרביעי עוסק בעיקר במזרקות, אבל יש בו ארבעה חלילים מתמידים המבוססים על תנועת מים הדוחסת אויר ומחליפה את האדם המנגן. אל גזארי מציין שלושה מקורות לעבודתו, אפולוניוס הנגר ההודי(!?), שרטוט ממקור לא ידוע, ועבודה שנכתבה ע"י הממציא המפוסם חיבתאללה אל אצטרולבי. זה גרם לי לחשוב על הספרייה שלו.

perpetual flute p 171_2

החליל המתמיד, דפים שהתפזרו, מתוך עותק מ-1315, אוסף מוזיאון מטרופוליטן, ניו יורק

איך החליל עובד

ההסבר ההנדסי, ייצבע, כמו תמיד, בכחול, כך שמי שלא מתעניין בצינורות הטיה ומצופים יוכל לדלג. זהו שרטוט מן הספר עם כתוביות שלי.

perpetual flute wLables

שרטוט החליל המתמיד, עותק טופקפי 1206 עם כתוביות

לחליל המתמיד יש אספקת מים קבועה. המים זורמים לקערה המולחמת לצינור הטיה. הצינור כבד מעט יותר בצד של מיכל א' ובהתאמה המים זורמים למיכל א' וממלאים אותו. האוויר שהיה במיכל נדחס החוצה דרך חליל א' ומשמיע קול. למרות השם "חליל", זה יותר משרוקית קבועה,  ואין אפשרות לשנות את גובה הצליל ע"י אצבוע שונה. במידה והיו מים במיכל ב', צינור ההטיה מושך את פקק ב' והמיכל מתרוקן. המים ימשיכו לעלות עד שמצוף א' יעלה, יגרום לצינור ההטיה להפוך את כיוון זרימת המים. המים יזרמו למיכל ב', הפקק ירד למקומו ויאטום את המיכל. הנתיב היחידי לאוויר לצאת יהיה דרך חליל ב' והוא ישמיע את קולו. תהליך זה יחזור על עצמו כל עוד זרימת המים נמשכת.

על הספרייה של אל ג'זארי וסקר ספרות

כל מחקר או פיתוח טכנולוגי מתחיל היום בסקר ספרות. תלמידים, במיוחד בשלבי הלימוד הראשונים שלהם במדע או בטכנולוגיה חשים שזה מייגע, ואולי בעיקר משהו שנתבע מהם אבל לא באמת מועיל. אבל סקר הספרות, על מנת להכיר את גוף הידע הזמין, חשוב מן השלבים הראשונים של ההבנה התיאורטית ופיתוח המתודולוגיה ועד לכתיבה המסכמת של המאמר המדעי, הפטנט או דו"ח המחקר. הדיסציפלינה המדעית התפתחה מאות שנים אחרי אל ג'זארי ואינני יודע אם השימוש בסקרי ספרות נחקר ועד כמה היה אל ג'זארי חריג, אם בכלל, בשימוש המוקדם הזה בסקר ספרותי. כבר בפרקים קודמים ראינו שאל ג'זארי איזכר וביקר את עבודתם של ארכימדס, והבנוּ מוּסָא  אבל בפרק זה הוא מציין שלושה מקורות:

"נתקלתי במאמר ידוע מאת אפולוניוס הנגר ההודי: הוא הכין גלגל אשר מסתובב באיטיות ופותח כניסות של מים…"

 

"בחנתי גם מכשיר ישן, עליו אין דיווח בכתב, רק שרטוט. זה חליל עם שמונה חורים, עם [חסרה מילה] כמו הזזת האצבעות עליהם…"

 

"בדקתי מאמר שנכתב בבגדד בשנה 517 [להג'רה] ע"י הממציא הדגול חיבת אללה ב. אל חוסין אל אצטרולבי שבו יש חידוש אמיתי".

Apollonius the carptner

"על העיצוב ועל בניית חליל הידראולי" מיוחס לאפולוניוס הנגר. עותק מן המאה ה16, אוסף הספריה הבריטית

בפוסט הבא, על החליל המתמיד עם שני מכלי ההטיה, אני מקווה להתייחס יותר לעבודות המוקדמות האלו ומה שרד את מאות השנים שחלפו והגיע עד אלינו. השימוש בשלושה מקורות שונים לחליל המתמיד גרם לי לחשוב שלאל ג'זארי היתה ספרייה לא רעה בכלל. האם היתה ספרייה בארמון? עם מדפי הנדסה וטכנולוגיה? מי קרא אותם חוץ ממנו? אולי הספרים האלו היו בסדנתו? מאחר ומדובר בכתבי יד שדרשו שעות רבות של העתקה ואיור הרי שמחירם חייב היה להרקיע שחקים? איך זה התאפשר? חבל שאין לנו תשובות על כל השאלות האלו אבל משהו אני יכול לספר.

 כתבי יד וספריות בתקופת הזוהר של האיסלם

הנייר הומצא בסין העתיקה. האגדה מספרת ששני שבויים סינים שנפלו בידי האימפריה העבאסית אחרי נצחונה בקרב טאלס, בקירגיזסטן של ימינו ב-751 לספירה, קנו את חרותם בעזרת סוד הכנת הניר. אם זה נכון או לא, אינני יודע אבל בעולם המוסלמי היתה מהפכת נייר דרמטית במאה התשיעית והעשירית. בבגדד אומנות ייצור הנייר הנייר הסינית שופרה ומוּכָּנה (mechanized). הפשתן החליף את  קליפת עץ התות, שופר תהליך ההשריה, והפטישים הכותשים את עיסת הנייר הומרו לפטישים מכאניים בעזרת בעלי חיים או גלגלי מים. בתי החרושת בבגדד ובסוריה הפכו למקורות העיקריים של אספקת נייר לאירופה, הנייר הפך לזול יותר, זמין, ובאיכות טובה יותר. זה הביא לכך שהתרבות האיסלמית, שמראש היתה חברה יודעת קרוא וכתוב, בודאי בהשוואה לאירופה בימי הביניים התאפיינה בתהליכי יצור ספרים מתוחכמים, שווקים הומים לספרים וספריות עשירות. כל זה הביא לעליה דרמטית בזמינות של ספרים ובנגישותם לפלחי אוכלוסיה מגוונים. הקליטה והתיעוש של הנייר עומדים מול הסרבנות של האימפריה העותמאנית לאמץ את מהפכת הדפוס של גוטנברג. זה דורש פוסט אחר אבל עד המאה ה18 הטורקים התירו רק ללא- מוסלמים, בעיקר יהודים, להדפיס. שתי המהפכות, הנייר שאומצה, והדפוס שנדחתה, הן דוגמאות קיצוניות לאופן שבו טכנולוגיה משפיעה על תרבות וחברה וכיצד החלטה טכנולגית לכאורה,  יכולה לשנות  את פני החברה.

אנחנו יודעים לא מעט על ספריות בעולם המוסלמי, והראשונות שבהן בית החוכמה (بيت الحكمة‎; ) שייסד הרון אל ראשיד, החליף העבאסי בבגדד ובית הידע (دار العلم ) שהקים אל-חאכִּם בִּאמר אללה, הח'ליף השישי של השושלת הפאטמית במצרים. שתי הספריות האלו היו  מרכזי לימוד של לימודים איסלאמיים של הקוראן והחדית' לצד לימודי פילוסופיה ואסטרונומיה. ההיסטוריון הפאטימי אל מוסאביהי כתב:

 

"לבית הזה. הם הביאו את כל הספרים שהורה להם מנהיג המאמינים אל-חאכִּם בִּאמר אללה להביא, כתבי יד, בכל התחומים המדע והתרבות, במידה הראויה לנסיך. גישה לספריה ניתנה לאנשים מכל שדרות החיים, בין אם הם רצו לקרוא את הספרים או רק לשהות במחיצתם. אחת הברכות כפי שכבר כתבתי, היתה בלתי מתקבלת על הדעת, הוא [הח'ליף] העניק משכורת משמעותית לכל אלה אשר מינה לתת שירות – פקידים ואחרים. אנשים מכל תחומי החיים ביקרו בספריה. חלקם באו לקרוא ספרים, אחרים להעתיק אותם, ונוספים ללמוד. הוא גם תרם את צרכי הספריה: נייר, דיו, קסתות וקנים לכתיבה."

house of wisdom

מלומדים בספריה בבגדד, איור של יהא אל ואסיטי, 1237

יש שפעת סיפורים פנטסטיים על גודלן ועושרן של הספריות. למשל מספרים שהמצור המונגולי על בגדד ב-1258 לספירה החל באמצע ינואר ונמשך שבועיים. כאשר המונגולים נכנסו לעיר הח'אליפים, החל שבוע שלם של ביזה והרס. המונגולים הרסו את בית החוכמה והשליכו את הספרים  לנהר החידקל. הכמויות היו כאלו שהנהר נהיה שחור מדיו.  נסיר אל דין אל טוסי, מלומד פרסי שפעל בבגדד הציל "רק" 400,000 כתבי יד אשר הוציא מבגדד לפני המצור.

הכי קרוב לאל ג'זארי ולספרייתו הגעתי ביומנים של קארל סוסהיים (Süssheim) היסטוריון איסלמי ומזרחן, ביומניו הוא מספר, מפיו של מוכר כתבי יד, שצלאח א-דין, שאנחנו מכירים כי השמיד את הצבא הצלבני בקרב קרני חיטין, בזז את הספריה בדיארבקיר. לא מצאתי  לסיפור הזה עוד סימוכין. כל האינפורמציה הזו הופכת את כתבי היד ליותר נגישים ממה ששיערתי אבל אני עדיין תוהה איך נראתה הספריה של אל ג'זארי.

מנעול האותיות של אל ג'זארי והכספות מאיספהאן

"שד זה חטפני בליל נישואי ושם אותי בתוך קופסה, שם את הקופסה בתוך תוכה של תבה, וסגר את התבה בשבעה מנעולים, והניח אותי בתהומות הים הסוער המכה בגליו, ואין הוא יודע, שהאשה מתוכנו כשהיא מבקשת משהו לא ינצח אותה כלום…"

סיפור המלך שהריאר ואחיו המלך שאהזמאן, אלף לילה ולילה, תרגם יוסף יואל ריבלין

בשער השישי, שער הנספחים, מתאר אל ג'זארי "מנעול לנעילת תֵבָה באמצעות 12 אותיות האלפאבית".

לוח הנעילה

לוח הנעילה במנעול האותיות, עותק טופקפי, 1206

תיאור התֵבָה של אל-ג'זארי

ההסבר ההנדסי, ייצבע, כמו תמיד, בכחול, כך שמי שלא מתעניין בצילינדרים ובפינים משופעים (tapered cotter) יוכל לדלג.

זוהי תֵבָה עם ארבעה מנעולי קומבינציה בארבע הפינות של המכסה. בכל מנעול קומבינציה אל ג'זארי משתמש בשש עשרה מתוך עשרים ושמונה האותיות באלף-בית הערבי, הוא לא משתמש באותיות עם ניקוד דיאקריטי (ניקוד הבחן) כמו ب (בא) או ن (נון), כאשר רק מיקום הנקודה מבדיל בין האותיות. אל ג'זארי לא מסביר את בחירתו, אולי על מנת למנוע טעויות.

Category VI chapter 3 Fig 153 p199

ארבע החוגות, תמונה מעובדת מעותק טופקפי, 1206

reconstruction_2

שחזור התבה מן האתר HTTP://WWW.JAZARIMACHINES.COM/EN

ארבע החוגות על מכסה התֵבָה הן יחסית מורכבות. כל חוגה מורכבת משלושה גלילים (הם נקראים צילינדרים) אשר מסובבים דיסקית עם שנץ. חיברתי את השרטוט המקורי של אל-ג'זארי של החוגה במבט אנכי עם השרטוט המודרני של היל והוספתי כתוביות:

combine drawing

שרטוט משולב של מרכיבי החוגה, השרטוט המקורי של אל ג'זארי, שרטוט מודרני של מתרגם ומפרש הספר, ד"ר דונלד היל, וכתוביות שהוספתי

מאחר וזה נראה לי עדיין מסובך להבנה הוספתי את השרטוט של מרכיבי החוגה לפני ההרכבה:

parts

מרכיבי החוגה, שרטוט ע"פ מתרגם הספר, דונלד היל, עם כתוביות שלי

כאשר מסובבים כל אחד משלושה הצילינדרים לאות הנכונה, כל השנצים ימצאו במקומם  ויאפשרו את פתיחת המנעול. זה דורש ידיעה של 12 אותיות, שלוש אותיות לכל חוגה כפול 4 חוגות. כל המערכת הזו מוחזקת במקומה, אך מאפשרת סיבוב נוח של מרכיביה, בעזרת פין משופע(tapered cotter). כאשר רוצים לשנות את הקוד מוציאים את הפין ממקומו ומכנית מסובבים את הדיסק כך שמיקום השנץ יתאים לאות בה חפצים.

התיבות מאיספהאן

אף אחת ממכונותיו המופלאות של אל-ג'זארי לא שרדה את מאות השנים שחלפו, וכל שנותר לנו הוא כתבי יד יפיפיים. אני עוד מפנטז על חפירה ארכיאולוגית יותר מקיפה בארמון בדיארבקיר שתגלה שרידים של שעון הטירה או אחת מהיצירות המונומנטליות שלו. עד אז, שתי התיבות-כספות עם מנעולי אותיות מאיספהאן שבפרס, משלהי המאה השתים עשרה, הן הדבר הקרוב ביותר למסע בזמן, לראות את אל- ג'זארי בעבודתו.

במוזיאון דויד בקופנהגן יש שברי תיבת פליז משובצת בכסף ונחושת עם ארבעה מנעולי אותיות בתצורה מעט אחרת, ארבע החוגות הן בקו ישר ולא בארבע פינות של מלבן אך הדימיון לתיבתו של אל ג'זארי רב. כל חוגה מכילה 16 אותיות. גם פה לא נעשה שימוש באותיות עם ניקוד דיאקריטי ויש גם דימיון רב בתהליך הנעילה ובפרטי המנגנון. התֵבָה מעט יותר פשוטה, ובכל חוגה יש רק שני צילינדרים, כך שנדרשות שמונה ולא שתים עשרה אותיות לפתוח את התֵבָה. על התֵבָה יש ניסבה (כתובת המעידה על עושיה) ובה כתוב:

"זוהי עבודתו של  מוחמד ב.[בן] חמיד אל אצטרולבי

אל איספהני בשנה  597 [להג'רה, היא 1200 לספירה]

ובדקתי אותה".

בנוסף יש גם ברכות ואיחולים לבעל התיבה.

combination lock Isfahan

שרידי תֵבָה שעשה אצטרולבי בשנת 1200 באיספהאן , מוזיאון דויד, קופנהאגן

לתדהמתי יש במוזיאון לאומנות בבוסטון תבה-כספת נוספת שיוצרה באותה תקופה ע"י אצטרולבי. גם זו קופסה עם  ארבעה מנעולי קומבינציה של שני צילינדרים, היוצרת קוד בן שמונה אותיות. הפעם יש גם חזית מקושטת, ככל הנראה מאוחרת יותר, שבה יש תבליטים של שלושה שומרים המוסיפים הגנה סימלית. הניסבה מעידה כי  גם תֵבָה זו הוכנה ע"י אצטרולבי כארבע שנים יותר מוקדם (593 להג'רה או 1197). למרות שזה ילדותי, אינני יכול להמנע מלהרגיש קצת "מקופח": למה שרדו שתי תיבות של אצטרולבי מאיספהאן ואף לא מכונה יחידה של אל גזארי? אין לזה, ולא יכולה להיות, תשובה.

MFA_Asturlabi Box

תֵבָה שעשה אצטרולבי בשנת 1197 באיספהאן , מוזיאון לאומנויות יפות, בוסטון

אצטרולב

ברור משמו של עושה התֵבָה שמקצועו, וככל הנראה המקצוע המשפחתי, היה ייצור אצטרולבים. אצטרולב( ٱلأَسْطُرلاب) הוא מכשיר משוכלל של אסטרונומים ונווטים למדידת הזוית של כוכב מעל האופק. הוא כולל פונקציות רבות, אבל שימש בעיקר למציאת קו הרוחב (latitude), כשיודעים את השעה המקומית, או כשעון, כשיודעים את מקומנו. יש הסבר והדגמה כאן.

נותרו ארבע אצרולבים מן המאה ה-12  שנוצרו ע"י בני משפחת אצטרולבי מאיספהאן. לא מצאתי תמונות שלהם, אבל יש תמונות של אצטרולבים מאיספהאן מן המאה ה-9 ועד למאה ה-16 ואני מביא תמונה אחת לדוגמא:

astrolab

אצטרולב מן המאה ה-13 מאיספהאן. הוכן ע"י מוחמד ב. עלי בקר ב. מוחמד אל רשידי אל עברי. מוזיאון היסטוריה של המדע, אוקספורד, אנגליה

באופן מפתיע, אולי, יש קשר בין האצטרולב לבין מנעולי הקומבינציה. המנעול מורכב מגליל(ים) המסתובב(ים) ביחס לעיגול האותיות. באצטרולב יש זרוע מסתובבת ביחס לזויות החרוטות בקצה המעגל. בנוסף יש מסגרת שנקראת "רטה" (rete) שמסתובבת. נקודות על הרטה מסמנות את כוכבי השבת. מכאן שגם האצטרולב וגם החוגות במנעול האותיות הן מערכות מכניות המסתובבות סביב המרכז. זה נעשה כאן וכאן בעזרת פין משופע (tapered cotter) המחזיק את כל המרכיבים במקומם ומאפשר תנועה סביב הציר. לפין הזה יש קצה בצורה של ראש סוס ומכאן שמו בערבית – فرس. אני מצרף צילום של אצטרולב מפורק, ניתן לראות ממש את אותו המנגנון ואותו הפין (בעיגול האדום) שהופיע  בשרטוט של אל ג'זארי למעלה.

parts of an astrolab

אצטרולב מפורק לחלקיו. הפין המשופע בעיגול האדום

מי שבאמת רוצה לצאת למסע היסטורי-מדעי יכול לקרא את המדריך שג'פרי צ'וסר (Geoffrey Chaucer) כתב לבנו לואיס בן ה-10. צ'וסר, אחד מאבות הספרות האנגלית, ומחברם של "סיפורי קנטרברי" העסיסים היה גם אסטרונום. זהו הפרסום הראשון באנגלית בנושא זה וגם מבוא מצויין לתפיסת האסטרונמיה בממאה ה-14. החיבור מכיל יותר מארבעים(!) שימושים באצטרולב.

מי הקדים את מי ?

אל ג'זארי כותב בפתח הפרק:

" [העבודות] המוקדמות יותר במקצוע זה כללו מנעולים לנעילה ופתיחה באמצעות אותיות. ביניהם היו [מנעולים] של ארבע אותיות על ארבע מעגלים, של שתי אותיות על שני מעגלים ושל שש אותיות על שישה מעגלים"

מכאן שאל ג'זארי לא טוען לראשוניות כלל. האם התיבות מאיספהאן הן חלק מן התיבות עליהן התבסס אל ג'זארי ? האם ספרו של אל ג'זארי הגיע לאיספהאן? ככל הנראה לא. התיבות הוכנו בשנים 1197-1200 לספירה. אין לנו תאריך מדויק לכתיבת הספר.  ריצ'ל וורד טוענת שהספר נכתב בין 1197 ל1200. זה מעט יותר מוקדם מדונלד היל שסבר שהספר נכתב בין 1204 ל-1206. הפערים (הקטנים) נובעים מן המקורות השונים, היל הסתמך בעיקר על העותק באוניברסיטת אוקספורד והיא מסתמכת על העותק המוקדם יותר מטופקפי. כך או כך הקרבה בין תאריך הכתיבה לבין תאריכי ההכנה של התיבות באיספהאן כמעט שוללת את האפשרות של השפעה הדדית. הרבה יותר סביר שהתיבות מאיספהאן כמו תיבתו של אל ג'זארי הם חלק מן התרבות החומרית העשירה בעולם המוסלמי באותה התקופה. זה גם ברור מעצם ההקדמה של אל ג'זארי. מעניין לציין שמנעול האותיות הראשון בארופה הוא ככל הנראה עבודתו של ג'יובני פונטנה, מהנדס ונציאני מן המאה ה-15, שלוש מאות שנה אחרי אל ג'זארי! פונטנה עסק במגון רב של תחומים, כולל מדידת גבהים בעזרת אבנים נופלות, שעוני מים וחול, ומדידות טריגונומטריות. הוא כתב את אחד הספרים הטכנולוגיים הראשונים בתקופת הרנסנס " Bellicorum instrumentorum liber" . הספר כולל מכונות מצור אבל גם המצאות פנטסטיות כמו ציפור מונעת ברקטה, וגרסה מוקדמת של אופניים עם ארבעה גלגלים ו…מנעול האותיות:

Fontana

מנעול האותיות של גי'ובני פונטנה 1420-1430

אגן הנזיר והקזת דם

הקדמה

הקזת דם הייתה נפוצה בקרב עמים קדומים רבים: ביוון, במצרים ובמסופוטמיה. הרפואה האסלאמית שימרה ופיתחה את הידע הרפואי של התקופה הקלאסית ואת המסורות המרכזיות של היפוקרטס, גלנוס ואחרים כולל השימוש בהקזת דם. אל-ג'זארי תכנן ארבעה מתקנים שונים לצורך מדידת כמות הדם המוקז. המכשירים של אל ג'זארי הם ללא תקדים ודומים יותר לשעוני המים ולאוטמטות מאשר לכלים רפואים.

Category III chapter 5 p 138 Fig 113

אגן הנזיר למדידת כמות הדם במהלך הקזת דם

איך זה עובד ?

המנגנון הזה דומה מאד למנגנון  שעון המים של הכתבן. אני מביא את השרטוט המקורי של אל ג'זארי במקביל לשרטוט מודרני שהכין מתרגם הספר, דונלד היל. ההסבר ההנדסי, ייצבע בכחול, כמו תמיד, כך שמי שלא מתעניין במצופים ומשקלות מאזנות יוכל לדלג.

Category III chapter 5 p 138 Fig 113_scan_ps

מצד שמאל אגן הנזיר, עותק טופקפי, 1206. מצד ימין שרטוט מודרני שערך דונלד היל. הכתוביות הן תוספת שלי.

הנזיר עומד במרכז אגן בעל שפתים שטוחות. הוא אוחז בידו מוט המופנה כלפי מטה. על שפתי האגן יש סימונים בין 1 ל- 120 דירהם  ( درهم) ( כ-360 מיליליטר). הנזיר ניצב על גלגלת גדולה אליה מחוברים שני חבלים דרך שתי גלגלות קטנות. בקצה של חבל אחד נמצא מצוף ובקצה של החבל השני יש משקולת מאזנת. כל עוד לא נאסף דם שני החבלים מתוחים והגלגלת לא תנוע.

 בשלב הראשון שופכים לאגן שני דירהם של מים ( כ-6 מיליליטר) למים שתי מטרות: א.זה מרטיב את קירות המיכל ומקטין את מתח הפנים כך שהדם זורם ביתר קלות ב. זה מעלה את המצוף לנקודת ההתחלה.

הדם המוקז יורד באגן ודרך חורי האיסוף יורד למיכל. כתוצאה המצוף עולה למעלה ומשחרר מעט חבל דרך הגלגלת הקטנה, המשקולת ממשיכה למשוך למטה והגלגלת הגדולה, עליה נמצא כאמור הנזיר עם המוט, תסתובב. ככל שכמות הדם עולה, עולה זוית הסיבוב הפרופורציונית לכמות הדם הנאסף. המוט בידי הנזיר משמש כמחוג ומצביע על כמות הדם שנאספה עד כה.

הקזת דם

הקזת דם (Flebotomia) הייתה טיפול רפואי נפוץ כבר בעת העתיקה אבל היא קיבלה חיזוק ניכר מרעיונותיו של גלנוס, רופא החצר של הקיסר הרומאי מרקוס אורליוס. גלנוס תיאר את אופיו של האדם כתמהיל של ליחות ביולוגיות מולדות שנמצאות אצל כל אדם במינונים משתנים ומשפיעות על תכונותיו: מרה שחורה גורמת למזג מלנכולי, מרה לבנה,ריר, גורמת למזג אדיש, מרה אדומה ,דם, גורמת למזג נלהב ורומנטי, ומרה צהובה ,מרה, הגורמת למזג רע ונוח לכעוס. גלנוס האמין שהדם הוא הליחה הדומיננטית, ושיש צורך לשלוט בה כדי לאזן את הליחות. הוא יצר מערכת מורכבת שהורתה כמה דם יש להקיז, בהתבסס על גילו של המטופל, מצבו, העונה, מזג האוויר והמקום. הוא האמין שתסמיני "עודף הדם" הם חום, וכאב ראש. הדם שהוקז היה ספציפי למחלה: מהעורק או מן הווריד, קרוב או רחוק מחלק הגוף הפגוע. ככל שהבעיה הייתה חמורה יותר, הוקז דם רב יותר. חום דרש הקזה של כמויות דם אדירות.

תפיסתו של גלנוס את הרפואה שלטה בתרבות המערבית יותר מאלף שנה לאחר מותו. רק  ניתוחי גוויות הביאו להפרכת תורתו של גלנוס ולגילוי מחזור הדם. למרבה הפלא זה לא עצר את הקזות הדם שהופסקו רק במאה ה-19 לאחר שהצטברו הוכחות מדעיות רבות לגבי הנזק שהן גורמות. מעניין שניתן עדיין למצוא שרידים לתפיסתו של גלנוס בשפת הדיבור – למשל הביטוי "מרה שחורה" לביטוי דיכאון.

בימי הביניים הידע הרפואי האסלאמי היה המתקדם ביותר בעולם, שילב את הידע היווני העתיק, מסורות פרסיות ואת המסורת ההודית העתיקה של האיורוודה. התחיה של הרפואה המערבית התבססה לא מעט על טקסטים בערבית. בנוסף לשימור הידע היו לא מעט התקדמויות כולל ההבנה הראשונית, לפחות חלקית,  של מחזור הדם ע"י אבן אל נפיס שהקדים את וויליאם הארווי האנגלי, בארבע מאות שנה. זה לא סייע להפסיק את הקזות הדם. גם הרמב"ם שלנו, רבי משה בן מימון, שמעבר להיותו מגדולי הפוסקים בכל הדורות, היה  פילוסוף ורופא יוצא דופן כתב על פעילות גופנית, אלכוהול, והיגיינה באופן שמתאים, במפתיע, למה שאנחנו יודעים היום לא התנער מהקזת הדם אבל הוסיף הסתייגויות שנבעו, ככל הנראה, מהתבוננות:

"לא ירגיל אדם עצמו להקיז דם תמיד, ולא יקיז דם אלא אם היה צריך לו ביותר; ולא יקיז לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אלא ביומי ניסן ומעט ביומי תשרי. ומאחר חמישים שנה, לא יקיז כלל. ולא יקיז אדם דם וייכנס למרחץ, ביום אחד; ולא יקיז וייצא לדרך, ולא ביום שיבוא מן הדרך. ויאכל וישתה ביום ההקזה, פחות ממה שהוא רגיל; וינוח ביום ההקזה, ולא יתעמל ולא ייטייל".

הרמב"ם – משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות פרק ד

אל גזארי והקזת הדם

שני דברים קופצים לי לעין: האחד הבחירה המוזרה בכלי. על פניו נראה שהרבה יותר מתאים הוא לאסוף את הדם בקערה עם שנתות מאשר באגן האקסטרווגנטי שאל- ג'זארי בנה אבל לכך יוקדש הפוסט הבא. הנקודה השניה היא הנזיר. העובדה שמהנדס מוסלמי בוחר בנזיר נוצרי הפתיעה אותי. למיטב ידיעתי האסלאם, ככלל, אינו מכיר בנזירות ובסגפנות ואף רואה בה חטא. החברה הרב לאומית בדיארבקיר במאה ה-12 כללה נוצרים, האם נזירים עסקו באופן שגרתי בהקזת דם ?  ב־1163 יצא צו כנסייתי אשר אסר על נזירים וכמרים לבצע הקזת דם, בטענה  שהכנסייה מתעבת(לא פחות!) את התהליך. זה היה חלק מאיסור על חקירה מדעית, כך שאי אפשר לחשוד בכנסיה בקידמה רפואית. מאחר ונדרש צו כנסייתי זה היה ככל הנראה שכיח והכלי של אל גזארי משקף זאת. בתגובה לצו המניעה, הסַפָּרים החלו להציע מגוון שירותים רפואים כולל הקזת דם, עקירת שיניים ואפילו פעולות כירוגיות כמו קטיעות. קצת קשה לדמיין את זה בין גילוח לתספורת. עמוד הפסים שמסמן מספרות עד היום:

barber shop pole

עמוד בפתחה של מספרה

הוא תזכורת למוט הפרסומת של סַפָּרים מימי הביניים ומקורו בהקזת הדם. החלק העליון היה כיור נחושת שייצג את הכלי בו הוחזקו עלוקות, החלק התחתון ייצג את האגן בו נאסף הדם והעמוד עצמו מייצג את המוט שאחז המטופל על מנת לעודד את זרימת הדם במהלך ההקזה. תבנית הפסים היא אדום עבור הדם, לבן עבור התחבושות  והכחול עבור הורידים ? החלק האחרון נשמע לי מעט מאולץ אבל לא מצאתי הסבר יותר משכנע. יש גם טענה שהספרים היו תולים בחוץ את התחבושות המדממות או אולי מגבות מוכתמות בדם.

משאבות ופטנטים

הקדמה

השער הזה עוסק במשאבות או בשפתו של אל-ג'זארי: "על מכונות להעלאת מים מבריכות ובארות לא עמוקות ומנחלים זורמים".  אל- ג'אזרי לא מרבה בהקדמות כלל, והפעם הוא צולל ישר ולעניין: "אני מביא את השרטוט אחרי הפרק הבא"  היא שורת הפתיחה, ללא מילה על המשאבות הקיימות בזמנו, על הצורך והרצון בשיפורים או כל מילה מקדימה שהיא. אבל שתי המשאבות הראשונות הן בעצם שיפור ומיכון של הקילון כפי שהוא נקרא במקורתינו, או ה"שאדוף" בערבית (شادوف).  זהו מכשיר ידני להעלאת מים, הקיים אלפי שנים. השכלולים של אל-גזארי רבים וכוללים, את מיכון השאדוף, שיפור יעילותו ושימוש ראשון (?) בגלגלי שיניים חלקים (segmented gear). בימינו היו כותבים על זה לפחות שלושה פטנטים שונים. זה יוביל אותנו לדיון על פטנטים ואל- ג'זארי.

הקילון או השאדוף

הקילון מופיע במקורותינו, למשל: "משקין בית השלהין במועד ובשביעית, בין ממעיין שיצא כתחילה, בין ממעיין שלא יצא כתחילה; אבל אין משקין לא ממי הגשמים, ולא ממי הקילון." (משנה: מועד קטן, פרק א) . לרוב משתמשים בשמו בערבית – שאדוף.

ראשיתו של השאדוף אינה ידועה אבל הוא היה בשימוש כבר במצריים העתיקה ובמסופטמיה לפני אלפי שנים. במפתיע עדיין ניתן לראות קילונים פעילים במצרים, בהודו ובמדינות נוספות.

השאדוף  מורכב ממוט ארוך על ציר, בקצהו האחד דלי, או מצקת לשאיבת המים, ובקצהו השני משקל מאזן. המפעיל מושך את החבל עד שהכלי מלא במים ומאפשר למשקל המאזן להרים את המים ולשפך אותם בראשית של תעלת ההשקיה משם יגיעו בכוח הכובד אל הגידולים בשדות. הפעלת השאדוף היא, עד היום, ידנית לגמרי אבל יותר קל למשוך את החבל כלפי מטה מאשר להרים את המים. בנוסף המשתמש מסתייע בשאדוף להובלת המים אל ראשית תעלת ההשקיה.

Shaduf_2001_Egypt

שאדוף (קילון), מצריים 2001

איך זה עובד ?

שתי משאבות המים הראשונות של אל ג'זארי הן מכונות יחסית פשוטות בהשוואה למורכבויות של השעונים והאוטמטות שהוסברו בפוסטים קודמים. אל- ג'אזרי מקדיש לכל אחת כעמוד. אני מביא את שני השרטוטים זה לצד זה. ההסבר ההנדסי, ייצבע בכחול, כמו תמיד, כך שמי שלא מתעניין בגלגלי שינים חלקיים יוכל לדלג.

two pumps

שתי המשאבות הראשונות שאל גזארי תכנן. משמאל משאבה עם כף שאיבה יחידה, דף בודד עותק מתוארך ל-1315. מימין שכלול של 4 כפות במקביל. עותק טופקפאפי, 1206

נסתכל על השרטוט משמאל של המשאבה עם כף שאיבה אחת. בחדר העליון מסתובב חמור הרתום למוט המרכזי שעליו גלגל שיניים. גלגל השיניים הזה מסובב גלגל שיניים נוסף המאונך לו. היום היינו משתמשים בגלגלי שינים קוניים למטרה זו אבל אל ג'אזרי לא מפרט. אהובתי מ. התלוננה שלא רואים שגלגלי השיניים נוגעים זה בזה, וגלגל השינים החלקי, שעוד רגע יוסבר, נמצא בשרטוט ב900 מעלות לכיוונו האמיתי. כל הבעיות האלו ונוספות קשורות לאופן שבו נעשו השרטוטים במאה ה-12. בהמשך אני מקווה להוסיף אנימציות פיזיקליות אשר יעזרו  למתבונן בן זמננו. על אותו הציר יש גלגל שינים חלקי (segmented gear)בעל אותם מרווחים אבל  לו שיניים רק על רבע מעגל. גלגל השינים הזה משתלב בגלגל שלבים  (runged wheel)כאשר השינים משתלבות בשלבים של הגלגל המחובר לציר של הכף, הן מרימות את הכף הענקית השקועה במים ומעלות את המים , כ-15 ליטר בכל פעם. לאחר שהציר הסתובב רבע סיבוב, אין יותר שיניים בגלגל השיניים החלקי. דבר לא מונע מגלגל השלבים להסתובב בכיוון ההפוך והכף נופלת בעוצמה למים ומתמלאת מחדש וחוזר חלילה. המשאבה מימין זהה בדרך פעולתה רק שיש 4 כפות מקבילות ובמקום גלגל שיניים חלקי יחיד, יש ארבעה. זה אומר שכאשר החמור עושה סיבוב שלם הוא יעלה כ- 60 ליטר מים. שיפור היעילות היה ככל הנראה פחות משום שהחמור יסתובב ככל הנראה יותר לאט בשל העומס המוגבר.

יעילות

הפרק הזה הוא די חריג בספר משום שהוא עוסק בליבה ההנדסית, שיפור יעילות התהליך, בעוד מרבית הפרקים עוסקים באוטמטות מפתיעות ובטווסים מסתובבים. השאלה אם זה יעיל נראית במרבית המכונות של אל- ג'זארי לא במקום ואולי ממש מדיספלינה אחרת.

השאלה של יעילות היא מרכיב חיוני בכל תהליך הנדסי. התהליך יעיל אם הגדלנו את כמות העבודה שבוצעה, תוך צמצום השימוש במשאבים  (חומרי גלם, זמן, עבודה, דלק, וכדומה ) אבל אל- ג'זארי הוא מהנדס בנשמתו וכאשר הנושא הוא שאיבת מים הוא מציע שיפור יעילות מרשים.

אל-גזארי ופטנטים

לו היה מדובר בימינו, עצם המיכון של השאדוף מצדיק פטנט ושיפור היעילות פי ארבע מצדיק פטנט נוסף. יש סימן שאלה לגבי ה"ממציא" של גלגל שיניים חלקי ((segment gear יש המיחסים את המצאתו  לספר הסודות (זה שם הספר!) שכתב מהנדס מוסלמי בשם עלי אבן חלף אל מורדי ויש הטוענים לבכורה של אל גיזארי. אני מקווה להשיג את ספר הסודות ואז אוכל לגבש דעה בעצמי ובינתיים אני חושב, שלו אל ג'אזרי היה ער לכל הדיון הזה, הוא היה מופתע ממנו מאד.

ההיסטוריה הרשמית של הפטנטים מתחילה בחוק וניציאני מ-1474. החוק מעניק הגנה לעשר שנים לכל מתקן חדש ומתוחכם שלא יוצר לפניכן ובלבד שהוא שימושי. אף שחוקי הפטנטים הנוכחים מורכבים בהרבה, זוהי התמצית של חוקי הפטנטים גם היום. מערכת הפטנטים אמורה לספק הגנה לממציאים כך שתהיה להם הזדמנות לקבל תמורה ראויה לעמלם. למה פטנטים צמחו דוקא בונציה של המאה החמש עשרה ולא היו נחוצים בדיארבקיר במאה השתים עשרה?

הצורך בחוק פטנטים צומח בתעשיית הזכוכית הפורחת בוונציה במאה החמש עשרה.  מאסטר אנג'לו בארוביר משקיע זמן, מאמץ וכסף רב על מנת לפתח את התהליך לייצור זכוכית שקופה – (cristallo) – זה גרם לכך שלזמן מה היה לוניצאנים מונופול על ייצור מראות באירופה. ברור שאם מותר ליצרן אחר להעתיק  אותו במאמץ מזערי הנכונות להשקעה בפיתוח ובחדשנות תפחת מאד. אנחנו מכירים את סוגית הפטנטים מעולם התרופות וההי-טק אבל פעם גם מראות היו סוגיה של ממש.

" שיא "שגעון המראות" היה בתקופת שלטונו של לואי ה- 14, "מלך השמש" (1643 – 1715). הכסף הרב שהוצא על מראות וונציאניות על ידי המלך, האצולה והבורגנות פגע במצבה המוניטרי של הממלכה. נערכו נסיונות רבים לגנוב את סודות ייצור המראות הוונציאנים, שהוגנו על ידי חוקים דראקוניים. לאומני הזכוכית אסור היה לעזוב את האי מוראנו, וכל מי שעשה זאת הסתכן במאסר משפחתו, בהחרמת רכושו ובסיכוי לחיסול על ידי מתנקשים וונציאנים" קול הרעם , הבלוג של אורי יואלי

Venetian glass 16 century Luvre

זכוכית וניציאנית מן המאה ה-16, אוסף מוזיאון הלובר

העולם של אל ג'זארי איננו כזה. זה איננו עולם תעשייתי משוכלל בו  יצרנים רבים מתחרים על הכל כולל ידע וטכנולוגיה. השאלה של מסחור הידע זרה לו. עולם התכנות (programing) צמח באופן שונה מתעשיות אחרות ויש בו במקביל לפטנטים והגנה קיניינית את תוכנת הקוד הפתוח החופשית (Free and Open Source Software -FOSS ). אבן הפינה של התנועה הוא  קידום שיתוף פעולה בין אנשים, כאשר הכלי הוא מחשבים. גם אל ג'זארי הוא חלק מתנועת הקוד הפתוח רק במשאבות ובאוטומטות. הפעם זה לא הערכה שלי אלא עובדות. זהו תרגום שלי מאנגלית לדברים שכתב בהקדמה לספרו והמוטיבציה לכתיבתו היא ללא ספק שיתוף  של ידע. הציטוט קצת ארוך, אבל מדבר בעד עצמו:

"אני בשרותו של המלך סלח נסר אל-דין אבי אל פתח מחמוד בן מוחמד בן קרע ארסלן בן  דאוד בן סוקמאן בן ארתוק, מלך דיארבקיר, שאללה ישמר אותו עם כל נבחריו. זה לאחר ששרתתי את אביו ואחיו, אלהים יקדש את נשמותהם, לפני שהמלוכה עברה אליו. סך הכל 25 שנים הראשונה ב577  להג'רה [1181 לספירה]. האל הנעלה חנן אותו באינטילגנציה גבוהה, תודעה גבוהה, חוש צדק ויושרה כשהוא התעלה על המלכים בני זמנו ועל האדונים בזמנים קרובים ורחוקים בעשיית טוב ובנדיבותו. אין שום דקות מדקויות השלטון שהוא לא מיומן בה בעזרת יכולת החדירה של האינטלקט שלו, ואין מיסתורין מכל לימודי המיסתורין שהוא לא הבין בכוח רצונו. מעולם לא בניתי מכונה ממכונותי שהוא לא צפה את תכליתה ע"י כושר אבחנתו. בנוסף דעתו אנינה וחוכמתו רבה. הייתי אצלו יום אחד והבאתי לו דבר שציווה עלי לעשות. הוא התבונן בי והתבונן בבדבר שעשיתי וחשב על כך בלי שהבחנתי בזאת. הוא ניחש את כוונתי ווגילה את סודי. הוא אמר לי "בנית מכונות שאין להן ערוך ובכוחך מימשת אותן, אל תאבד את אשר עמלת ובנית. אני מבקש שתכתוב עבורי ספר אשר יאסוף את יצירותיך הנפרדות כולל שרטוטים"  

מכשיר המדידה היחיד בספר ולמה אל-ג'זארי הוא המהנדס הראשון

הקדמה

אל ג'זארי מספר שכאשר הוא אמר לאנשים שכל שלוש נקודות נמצאות על מעגל הם לא האמינו לו ולכן הוא בנה את מכשיר המדידה היחיד בספר. הסבר המכשיר ופעולתו פשוטים למדי אבל ניתן ללמוד לא מעט מבחירתו "ההנדסית"  של אל-ג'זארי להשתמש במכשיר למה שהוא בברור בעיה מתמטית.

Category VI chapter 2 p197 Fig 151 Topkapi

מכשיר המדידה למציאת מרכז מעגל, עותק טופקאפי, 1206

איך זה עובד?

מאחר והסבר "ההנדסי" כל כך קצר ופשוט החלטתי לחרוג מהרגלי ולא לצבוע אותו בכחול. מקווה שיסולח לי. אל גזארי לקח סרגל ובנה לו זרוע אנכית הרוכבת על נקודת המרכז. מציבים את הסרגל בין שני נקודות, מוצאים את מרכז הקטע ומעבירים אנך. חוזרים על התהליך בין זוג נקודות נוסף. מפגש האנכים הוא מרכז המעגל, והמרחק לכל אחת מן הנקודות הוא הרדיוס. בנוסף יש קשת, בדומה למד זוית, המאפשרת למדוד ולסמן זויות שונות.

קצת מתמטיקה

ניתן להוכיח שכל שלוש נקודות שאינן נמצאות על קו ישר (אל ג'זארי היה ער לנקודה הזו ומציין אותה במפורש) נמצאות על מעגל בשתי גישות: הנדסה אוקלידית וגיאומטריה אנליטית.

בהנדסה אוקלידית שלוש נקודות שאינן נמצאות על קו ישר הן קודקודים של משולש. לכל משולש יש מעגל חוסם יחיד. מרכז המעגל החוסם הוא הנקודה שבה נפגשים שלושת האנכים האמצעיים של הצלעות. זוהי משפט יחסית קל להוכחה. מי שרוצה לחזר ולתרגל את הנדסה האקלידית שלו, יסתכל על השרטוט למטה, יבנה את שלושה הרדיוסים BO,AO  וCO ויוכיח שהם שווים בעזרת חפיפת משולשים. "יסודות" של אוקלידס תורגם לערבית מוקדם יחסית בבית החוכמה בבגדד ( بيت الحكمة ). אין אצל אל ג'זארי התיחסות ישירה לאוקלידס אבל המכשיר שלו מבוסס על משפט זה:

Category VI chapter 2 p197 Fig 152 Topkapi

בצד ימין שרטוט מספר הנדסה אוקלידית, בצד שמאל שרטוט של אל-ג'זארי.

לחלופין אפשר למצא את מרכז המעגל בעזרת גיאומטריה אנליטית:

circleequation

משוואת המעגל בגיאומטריה אנליטית

משוואת מעגל היא: equation

כאשר:

r – רדיוס המעגל.

(a, b) – מרכז המעגל.

מאחר ולמשולש שלושה קודקודים יש שלוש משוואות בשלושה נעלמים (a,b,r)והפתרון מיידי. לגיאומטריה האנליטית יש שורשים ביון העתיקה וגם בפרס של המאה ה-11 אבל הצעד המכריע היה של רנה דקארט, פילוסוף, מדען ומתמטיקאי שאנחנו זוכרים לרוב בגלל המשפט "אני חושב, משמע אני קיים". דקארט היה מתמטיקאי יוצא דופן, הראשון שהציע מערכת צירים (x,y), כמו בשרטוט למעלה, הנקראת על שמו מערכת צירים קרטזית. זה אפשר תצוגה גרפית של פונקציות, ועל כך דורות של תלמידי מתמטיקה אסירי תודה, בנוסף הוא ניצל את מערכת הצירים על מנת לחבר בין הגיאומטריה לאלגברה ולצור את הגיאומטריה האנליטית. דקארט היה איש האשכולות מרשים, תרומותיו לפילוסופיה ולמתמטיקה הן מעמודי התווך של שני המקצועות ובנוסף יש לו גם תרומה לאופטיקה.

אנשי אשכולות ואל ג'אזרי, המהנדס הראשון?

אִישׁ הָאַשׁכּוֹלוֹת הוא המונח בעברית לאדם בעל ידע מעמיק ונרחב בתחומים רבים ומגוונים. מקור הביטוי  במשנה והכוונה היא "שלא נמצא בו שום עוון ותורתו נתונה לו ממשה רבנו ללא דופי" (הלכות גדולות למסכת תמורה). המונח באנגלית הוא פולימת (polymath)  שמקורו יווני ומשמעותו המילולית היא "למד הרבה". גם באנגלית וגם בעברית משתמשים לעיתים תכופות ב"איש הרנסנס" Renaissance man)), אף שכל ה"מהנדסים" שהזכרתי שקדמו לאל-ג'זארי היו אנשי אשכולות הרבה לפני תקופת הרנסנס:

אַרְכִימֶדֶס היה מתמטיקאי מחונן, מדען ומהנדס, שהמציא את בורג ארכימדס (משאבה, שימושית עד היום), הוא שיפר את העוצמה והדיוק של הקטפולטה, המציא מנוף ענק שכונה "טלף ארכימדס" ושיא השיאים, שריפת הצי הרומי באמצעות מראות, מה שהפך אותו לשותף משמעותי במלחמה הפונית השניה. כל זה מתגמד לעומת תרומתו למתמטיקה ולפיזיקה. ארכימדס בישר את החשבון האינטגרלי והאנליזה המודרנית ומצא את חוקי הציפה והמנוף.

הרון מאלכסנדריה  היה מהנדס, מתמטיקאי ופיזיקאי, שימש ככל הנראה כמרצה וחוקר בספרייה הגדולה של אלכסנדריה .ידוע בעיקר בזכות מחקריו בהידרוסטטיקה. כבר כתבתי על הרון בהקשר  לספר האוטומטות שכתב,  הוא גם בנה את כדור איאולוס, מנוע הקיטור הראשון, ותרם למתמטיקה ולגאומטריה את "נוסחת הרון" ו"משולש הרון".

בנו מוסא היו שלושה אחים ממוצא פרסי בבגדאד של המאה ה-9. כתבו חיבורים משותפים חשובים על מתמטיקה ומדעים, והיו ידועים בין הממציאים הגדולים של זמנם. ידוע שחיברו יחדיו למעלה מ-20 ספרים, אך מרביתם אבדו עם השנים. שלושת האחים עסקו במתמטיקה, אסטרונומיה, אסטרולוגיה, מוזיקה ואוטומציה. אני כתבתי עלהם בהקשר של המזרקות . בהקשר של הפוסט הנוכחי אפשר להזכיר את תרומתם למתמטיקה. ספרם המתמטי החשוב ביותר הוא "הספר על חישוב של מישורים וצורות מעגליות" אשר תורגם ללטינית במאה ה-12.

אל- ג'זארי אינו כזה. תרומתו לעולם ההנדסה מגוונת. הזכרתי כבר את האוטמטות והשימוש בגל הזיזים, את ההתקדמות הנחשונית בשעוני הנרות כולל ההמצאה של חיבור הכידונים, את הבידוד התרמי, את משאבת הפעולה הכפולה ונפגוש עוד חידושים והמצאות ככל שנתקדם בספר אבל אין לו נגיעה במדע או במתמטיקה או בשדות אחרים לבד מן ההנדסה.

התפיסה הבסיסית בתקופת הרנסנס היתה ש "האדם יכול לעשות כל דבר, אם רק יחפץ". (לאונה בטיסטה אלברטי) זהו מימוש ההומניזם הטבוע עמוק ברנסאנס. ההנחה הבסיסית היא כי למין האנושי יכולת אין סופית להתפתח וכי עלינו לאמץ כל ידע בדרכנו לפתח את יכולותינו. עולם הידע התרחב כל כך שזה פשוט בלתי אפשרי. תומס יאנג , איש האשכולות האנגלי מתחילת המאה ה-19, נחשב בעיני רבים כ"אדם האחרון שידע הכל", היה בקיא ברפואה, פיזיקה, בלשנות, הרמוניה(מוזיקה) ואפילו ראיית חשבון. באתר ההתמחויות של הסתדרות הרופאים יש 32 התמחויות ראשיות ברפואה ועוד מספר רב של תת התמחויות. אין אפשרות, ולו תיאורטית, להשלים את כל ההתמחויות ברפואה במהלך חיי אדם, כל שכן להתמחות בתחומים נוספים.

אנחנו חיים בעולם יותר ספקני ומודאג ושואלים את הילדים, כבר בגילאים צעירים, "מה ירצו להיות כשיהיו גדולים? אנו מצמצמים את השדה כבר בתיכון ושואלים את התלמידים מהו התחום ואולי התחומים שבהם הם מצטיינים ומפנים אותם למקצוע או לכל היותר שני מקצועות מורחבים. יש לנו מבחנים ומכוני יעוץ, המסייעים לסטודנטים לבחר את מקצוע הלימוד, ותלמיד פיזיקה יקבל את הרקע המתמטי הנחוץ אבל בודאי שלא יקבל קרדיט אקדמי על קורס באשורית או בטיפוגרפיה. בתואר השני אנחנו מצמצמים את מקצעות הלימוד עוד יותר ובדוקטורט אנחנו מתעמקים בבעיה יחידה. כחברה אנו מסתכלים על אנשים שמחליפים  מקצועות בדאגה, כלא יציבים וחסרי יכולת להתמקד.

קצת בעקבות מתרגם הספר דונלד היל, וקצת בשל אופיי והכשרתי, חשבתי שהשימוש במכשיר (במקום בהוכחה פורמאלית) מעיד על רקע מוגבל במתמטיקה. יתכן שזה נכון. אהובתי מ. העירה שהוכחות מתמטיות הן פחות נגישות וקסומות למרבית האנשים מן המכשיר שבנה אל ג'אזרי. בהמשך לכך ניתן לראות באל- גזארי את המהנדס הטהור הראשון, לא בשל חוסר הרקע, או היכולת במתמטיקה ובמדעים, אלא בזכות תשוקתו להנדסה והיכולת שלו לתרגם בעיות מופשטות ופורמליות למכשירים.