החליל המתמיד והספריה של אל ג'זארי

הקדמה

ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים מכיל כמה אוטמטונים מנגנים. את חלקם כבר פגשנו כמו הסירה המוזיקלית, את חלקם, כמו מכונת תופים הראשונה בעולם, נכיר בהמשך. השער הרביעי עוסק בעיקר במזרקות, אבל יש בו ארבעה חלילים מתמידים המבוססים על תנועת מים הדוחסת אויר ומחליפה את האדם המנגן. אל גזארי מציין שלושה מקורות לעבודתו, אפולוניוס הנגר ההודי(!?), שרטוט ממקור לא ידוע, ועבודה שנכתבה ע"י הממציא המפוסם חיבתאללה אל אצטרולבי. זה גרם לי לחשוב על הספרייה שלו.

perpetual flute p 171_2

החליל המתמיד, דפים שהתפזרו, מתוך עותק מ-1315, אוסף מוזיאון מטרופוליטן, ניו יורק

איך החליל עובד

ההסבר ההנדסי, ייצבע, כמו תמיד, בכחול, כך שמי שלא מתעניין בצינורות הטיה ומצופים יוכל לדלג. זהו שרטוט מן הספר עם כתוביות שלי.

perpetual flute wLables

שרטוט החליל המתמיד, עותק טופקפי 1206 עם כתוביות

לחליל המתמיד יש אספקת מים קבועה. המים זורמים לקערה המולחמת לצינור הטיה. הצינור כבד מעט יותר בצד של מיכל א' ובהתאמה המים זורמים למיכל א' וממלאים אותו. האוויר שהיה במיכל נדחס החוצה דרך חליל א' ומשמיע קול. למרות השם "חליל", זה יותר משרוקית קבועה,  ואין אפשרות לשנות את גובה הצליל ע"י אצבוע שונה. במידה והיו מים במיכל ב', צינור ההטיה מושך את פקק ב' והמיכל מתרוקן. המים ימשיכו לעלות עד שמצוף א' יעלה, יגרום לצינור ההטיה להפוך את כיוון זרימת המים. המים יזרמו למיכל ב', הפקק ירד למקומו ויאטום את המיכל. הנתיב היחידי לאוויר לצאת יהיה דרך חליל ב' והוא ישמיע את קולו. תהליך זה יחזור על עצמו כל עוד זרימת המים נמשכת.

על הספרייה של אל ג'זארי וסקר ספרות

כל מחקר או פיתוח טכנולוגי מתחיל היום בסקר ספרות. תלמידים, במיוחד בשלבי הלימוד הראשונים שלהם במדע או בטכנולוגיה חשים שזה מייגע, ואולי בעיקר משהו שנתבע מהם אבל לא באמת מועיל. אבל סקר הספרות, על מנת להכיר את גוף הידע הזמין, חשוב מן השלבים הראשונים של ההבנה התיאורטית ופיתוח המתודולוגיה ועד לכתיבה המסכמת של המאמר המדעי, הפטנט או דו"ח המחקר. הדיסציפלינה המדעית התפתחה מאות שנים אחרי אל ג'זארי ואינני יודע אם השימוש בסקרי ספרות נחקר ועד כמה היה אל ג'זארי חריג, אם בכלל, בשימוש המוקדם הזה בסקר ספרותי. כבר בפרקים קודמים ראינו שאל ג'זארי איזכר וביקר את עבודתם של ארכימדס, והבנוּ מוּסָא  אבל בפרק זה הוא מציין שלושה מקורות:

"נתקלתי במאמר ידוע מאת אפולוניוס הנגר ההודי: הוא הכין גלגל אשר מסתובב באיטיות ופותח כניסות של מים…"

 

"בחנתי גם מכשיר ישן, עליו אין דיווח בכתב, רק שרטוט. זה חליל עם שמונה חורים, עם [חסרה מילה] כמו הזזת האצבעות עליהם…"

 

"בדקתי מאמר שנכתב בבגדד בשנה 517 [להג'רה] ע"י הממציא הדגול חיבת אללה ב. אל חוסין אל אצטרולבי שבו יש חידוש אמיתי".

Apollonius the carptner

"על העיצוב ועל בניית חליל הידראולי" מיוחס לאפולוניוס הנגר. עותק מן המאה ה16, אוסף הספריה הבריטית

בפוסט הבא, על החליל המתמיד עם שני מכלי ההטיה, אני מקווה להתייחס יותר לעבודות המוקדמות האלו ומה שרד את מאות השנים שחלפו והגיע עד אלינו. השימוש בשלושה מקורות שונים לחליל המתמיד גרם לי לחשוב שלאל ג'זארי היתה ספרייה לא רעה בכלל. האם היתה ספרייה בארמון? עם מדפי הנדסה וטכנולוגיה? מי קרא אותם חוץ ממנו? אולי הספרים האלו היו בסדנתו? מאחר ומדובר בכתבי יד שדרשו שעות רבות של העתקה ואיור הרי שמחירם חייב היה להרקיע שחקים? איך זה התאפשר? חבל שאין לנו תשובות על כל השאלות האלו אבל משהו אני יכול לספר.

 כתבי יד וספריות בתקופת הזוהר של האיסלם

הנייר הומצא בסין העתיקה. האגדה מספרת ששני שבויים סינים שנפלו בידי האימפריה העבאסית אחרי נצחונה בקרב טאלס, בקירגיזסטן של ימינו ב-751 לספירה, קנו את חרותם בעזרת סוד הכנת הניר. אם זה נכון או לא, אינני יודע אבל בעולם המוסלמי היתה מהפכת נייר דרמטית במאה התשיעית והעשירית. בבגדד אומנות ייצור הנייר הנייר הסינית שופרה ומוּכָּנה (mechanized). הפשתן החליף את  קליפת עץ התות, שופר תהליך ההשריה, והפטישים הכותשים את עיסת הנייר הומרו לפטישים מכאניים בעזרת בעלי חיים או גלגלי מים. בתי החרושת בבגדד ובסוריה הפכו למקורות העיקריים של אספקת נייר לאירופה, הנייר הפך לזול יותר, זמין, ובאיכות טובה יותר. זה הביא לכך שהתרבות האיסלמית, שמראש היתה חברה יודעת קרוא וכתוב, בודאי בהשוואה לאירופה בימי הביניים התאפיינה בתהליכי יצור ספרים מתוחכמים, שווקים הומים לספרים וספריות עשירות. כל זה הביא לעליה דרמטית בזמינות של ספרים ובנגישותם לפלחי אוכלוסיה מגוונים. הקליטה והתיעוש של הנייר עומדים מול הסרבנות של האימפריה העותמאנית לאמץ את מהפכת הדפוס של גוטנברג. זה דורש פוסט אחר אבל עד המאה ה18 הטורקים התירו רק ללא- מוסלמים, בעיקר יהודים, להדפיס. שתי המהפכות, הנייר שאומצה, והדפוס שנדחתה, הן דוגמאות קיצוניות לאופן שבו טכנולוגיה משפיעה על תרבות וחברה וכיצד החלטה טכנולגית לכאורה,  יכולה לשנות  את פני החברה.

אנחנו יודעים לא מעט על ספריות בעולם המוסלמי, והראשונות שבהן בית החוכמה (بيت الحكمة‎; ) שייסד הרון אל ראשיד, החליף העבאסי בבגדד ובית הידע (دار العلم ) שהקים אל-חאכִּם בִּאמר אללה, הח'ליף השישי של השושלת הפאטמית במצרים. שתי הספריות האלו היו  מרכזי לימוד של לימודים איסלאמיים של הקוראן והחדית' לצד לימודי פילוסופיה ואסטרונומיה. ההיסטוריון הפאטימי אל מוסאביהי כתב:

 

"לבית הזה. הם הביאו את כל הספרים שהורה להם מנהיג המאמינים אל-חאכִּם בִּאמר אללה להביא, כתבי יד, בכל התחומים המדע והתרבות, במידה הראויה לנסיך. גישה לספריה ניתנה לאנשים מכל שדרות החיים, בין אם הם רצו לקרוא את הספרים או רק לשהות במחיצתם. אחת הברכות כפי שכבר כתבתי, היתה בלתי מתקבלת על הדעת, הוא [הח'ליף] העניק משכורת משמעותית לכל אלה אשר מינה לתת שירות – פקידים ואחרים. אנשים מכל תחומי החיים ביקרו בספריה. חלקם באו לקרוא ספרים, אחרים להעתיק אותם, ונוספים ללמוד. הוא גם תרם את צרכי הספריה: נייר, דיו, קסתות וקנים לכתיבה."

house of wisdom

מלומדים בספריה בבגדד, איור של יהא אל ואסיטי, 1237

יש שפעת סיפורים פנטסטיים על גודלן ועושרן של הספריות. למשל מספרים שהמצור המונגולי על בגדד ב-1258 לספירה החל באמצע ינואר ונמשך שבועיים. כאשר המונגולים נכנסו לעיר הח'אליפים, החל שבוע שלם של ביזה והרס. המונגולים הרסו את בית החוכמה והשליכו את הספרים  לנהר החידקל. הכמויות היו כאלו שהנהר נהיה שחור מדיו.  נסיר אל דין אל טוסי, מלומד פרסי שפעל בבגדד הציל "רק" 400,000 כתבי יד אשר הוציא מבגדד לפני המצור.

הכי קרוב לאל ג'זארי ולספרייתו הגעתי ביומנים של קארל סוסהיים (Süssheim) היסטוריון איסלמי ומזרחן, ביומניו הוא מספר, מפיו של מוכר כתבי יד, שצלאח א-דין, שאנחנו מכירים כי השמיד את הצבא הצלבני בקרב קרני חיטין, בזז את הספריה בדיארבקיר. לא מצאתי  לסיפור הזה עוד סימוכין. כל האינפורמציה הזו הופכת את כתבי היד ליותר נגישים ממה ששיערתי אבל אני עדיין תוהה איך נראתה הספריה של אל ג'זארי.

4 מחשבות על “החליל המתמיד והספריה של אל ג'זארי

  1. שלום אבי, שמח לפגוש בך כאן. האם אלג'זארי במקור כותב אפולוניוס? אם כן, זה מוזר משום שבדרך כלל קוצר השם אפולוניוס לבאלינוס; זה מה שאני מכיר ממקורות פילוסופיים ומדעיים ערביים, המיוחסים לפילוסוף בן המאה הראשונה אפולוניוס מטיאנה. עוד דבר, קשרים בין הודו ובין בגדד ואספהאן היו נפוצים מכפי שהיינו רוצים להאמין. למשל, המלומד האסמאעילי אל-בירוני כתב בראשית המאה ה-11 ספר מסע אנתרופולוגי בהודו (חיבור מרתק) וגם תרגם את היוגה-סוטרה של פטנג'אלי לערבית והוסיף לו ביאור על-פי רוחב דעתו. עם זאת, אפולוניוס הנגר ההודי זה שם משונה למדיי, ואפשר כי מדובר בשם שהועתק לערבית דרך הסורית מחיבור הלניסטי כלשהו. למשל, יוחנן לוי הראה בספרו 'עולמות נפגשים' (הדפסה שניה 1969) כי קליארכוס מסולוי, פילוסוף שקדם להיסטוריון יוספוס פלוויוס (בן-מתיתיהו), שהתייחס לדבריו, ראה בבני המזרח כולם מצריים, בבל, אסיה-הקטנה, אראן וכיו"ב 'הודים'
    , למשל בדברי קליארכוס: "אותו איש יהודי היה מלידה ובה מקוילסירה. אומה זו היא מבני בניהם של הפילוסופים שבין ההודים, שאצל ההודים נקראים הפילוסופים, כמו שאומרים, קאלאנים, ואצל הסורים – יהודים, על שם הארץ שהם יושבים בה, הקרויה יהודה … שם עירם … הירוסלמה'. לוי במאמרו מראה כי קוילסירה היא בסוריה. ולדעתו, אין שחר לכך שהדמות המוזכרת היא יהודית דווקא, כפי שטען אח"כ פלוויוס (אלא סורית בלבד). אבל מה שחשוב הוא שבעולם הרומאי כל ידע שלא היה ממקור פילוסופי מוכר (יווני או רומאי או מקולוניות שבהשגחתם) הוגדר כהודי או כשדי. בעיקר באקדמיה האפלטונית של אתונה שפעלה עד ראשית המאה השישית, נהגו לאסוף כתבי יד עתיקים מן המזרח שביטאו ידע מאגי, אסטרלי או טכני יוצא-דופן וללמדם כמבטאים חכמה קדומה שהיתה נחלת הקדמונים. יותר מכך, באיזו הרצאה לאחרונה הראיתי כי שם של פילוסוף פרסי שנשתרבב בדבריו של ג'ובני פיקו דלה מירנדולה, ההומניסט האיטלקי בן שלהי המאה ה-15, הוא בכלל פילוסוף ערבי שחי בספרד. כך שאמנם אין ספק שהיו קשרים בין אספהאן ובגדד להודו, אין חולק; אבל בכתבי יד קדומים, לא תמיד ידע המלומד מהיכן הוא באמת שואב את הידע והאמין למה שקרא בכתב היד. כך להערכתי צריך-עיון מיהו אפולוניוס הנגר ההודי (אם הוא נגר, אם הוא הודי, ואם שמו היה אפולוניוס בכלל).

  2. הי שועי וברוך הבא! כשהתחלתי את הבלוג הזה קיוויתי לתגובות שאוכל ללמד מהן, אז תודה מיוחדת. יש לי את הספר המקורי של אל ג'זארי אבל הערבית שלי לא מספיקה על מנת לעבור על כתב היד כך שאני משתמש בתרגום לאנגלית. אני חושב שבמקור כתוב כך: أبلنيوس אבלניוס. זה ככל הנראה לא אפולוניוס מטיאנה אלא אפולניוס מפרגה ו"ההודי" היא באמת כנראה טעות. ההסבר שלך על שיוך ידע לא מוכר להודים מאד מעניין! אני תוהה אם זה חלק מן ההסבר לטעות.

  3. תודה אבי,יש המון דברים מרתקים בספרות הערבית של ימי הביניים. בין היתר, משום שהמעתיקים לא תמיד הבינו מה הם מעתיקים וזה יוצר לפעמים שיבושים מקסימים. כמו נניח שלפילוסוף מאסכולה מאוד מוגדרת יוחסו פתאום דעות של פילוסוף מאסכולה אחרת לגמרי; מה שגרם לכך שבדורות הבאים כל מני פילוסופים ומיסטיקונים ערביים שקראו רק את החיבור המתווך ולא את המקור, חשבו שאותו פילוסוף ייצג עולם דעות שונה לחלוטין מכפי שייצג באמת. הדברים הללו מרתקים אותי, כי לפעמים אני עוצר רגע ושואל — מי ערב לי שתמונת העולם הלכאורה-משובשת לא היתה האמתית. ויותר מזה, כבר נמצאתי לא אחת בסיום של מאמר או אפילו דוקטורט יודע שעשיתי כמיטב יכולתי, אבל אין לי שום מושג האם האדם שאת מחשבותיו הצגתי חשב את מה שאני חושב שחשב. בסופו של דבר דווקא הגעתי למסקנה בדוקטורט כי אמנם דנתי בנושא ובהוגה באופן מלומד, אבל לגמרי איני משוכנע אם לא כתבתי עליי.

  4. אהמ… אני חושב שהנדסה הרבה יותר פשוטה מעולם הרעיונות וגם אני די פשוט …הסיבה שההדברים מסתבכים היא כי לא נותר לנו דבר מלבד הספר ואם אני רוצה לדעת משהו על אל ג'זארי ,מלבד המכונות המוסברות כה יפה ,אני צריך לחלץ את מה שטמון (או לא) בטקסט. לפעמים אני יותר משוכנע (הפיל והקרקס) לפעמים זה די מוגבל (כמו בפוסט הזה שבו הובהר לי שהספרים והספריות היו יותר זמינים משחשבתי אבל זה לא הגיע ישירות לדיארבקיר או לאל ג'זארי)

השאר תגובה