אוטומטון של שפחה האוחזת בכוס יין ועבדים בחצר הארתוקית

הקדמה

זה ארון עץ מקושט בעל שתי דלתות העומד לצד המלך בזמן המשתה. כל שבע וחצי דקות נפתות הדלתות ואוטמטון (בובה מכנית) של נערה שפחה עומדת בפתח, מחזיקה בידה האחת כוס מלאה ביין, ובידה האחרת מגבת קטנה. המלך נוטל את הכוס, שותה את היין, משיב את הכוס לשפחה, אם הוא רוצה, מנגב את פיו במגבת ואז סוגר את הדלתות. התהליך הזה יחזור על עצמו כל שבע וחצי דקות. פגשנו כבר עבדים ושפחות כאן וגם כאן  אבל בחיפוש קצר ב"ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים" מתגלים עשרה פרקים שונים בהם מוזכרים עבדים או שפחות. זה נראה לי הרבה מאד! יצאתי לללמוד על עבדים בעולם המוסלמי במאה השתים עשרה ואיך זה דומה או שונה לתמונה שעולה מספרו של אל ג'זארי. להפתעתי מסעי הוביל אותי לגניזת קהיר.

Category II chapter 10 Fig 102 p 126_1315

אוטומטון של שפחה, מגישה כוס יין, דף מעותק שהתפזר מסוריה או עירק, 1315

איך זה עובד?

ההסבר ההנדסי, ייצבע, כמו תמיד, בכחול, כך שמי שלא מתעניין במישור משופע או במיכלי הטיה יוכל לדלג. על מנת להבין את המנגנון ניעזר בשרטוט של מתרגם הספר, דונלד היל עם כתוביות שהוספתי. השפחה בשרטוט הפכה לנער? אני מניח שהיל או/ו המאייר לא סברו שזה חשוב?

slave girl mechanism

שרטוט של המנגנון ע"פ דונלד היל עם כתוביות שלי

הארון הוא בגובה מטר ושישים, (במקור 6 זרתות, או span בערבית شبر או שיבר) וברוחב של כשישים ס"מ. מעל הארון יש מאגר יין המטפטף לאיטו אל מיכל הטיה שכבר פגשנו כאן. המיכל הזה ישפוך כמות יין המתאימה לכוס פעם בשבע וחצי דקות. כאשר הכוס תתמלא ביין היא תהיה כבדה דיה על מנת להוריד את הזרוע הנמצאת על ציר וכתוצאה ישתחרר מוט הארכה. השפחה, על הגלגליות, תחליק במורד המישור המשופע, וידה השמאלית האוחזת במגבת, תפתח את דלתות הארון כאילו שהיא מציעה יין למלך. המלך ישתה את היין, ימחה את פיו וישיב את הכוס למקומה וידחף בעדינות את השפחה פנימה עד שהתפס שלה יאחז בתחנת העגינה. התהליך הזה יחזור על עצמו מידי שבע וחצי דקות, כל עוד יש יין במאגר.

עבדים ושפחות ב"ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים"

בעשרה פרקים שונים של "ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים" מוזכרים עבדים ושפחות:

  1. שער ראשון, פרק שבע – שעון איש החרב: אוטומטון של עבד שחור צעיר (غلام), ללא זקן אוחז בחרב המקצצת את פתיל הנר.
  2. שער שני, פרק שלוש – מתקן משחק בזמן משתה: אוטומטון של נערה שפחה (جَارِيَة‎) (בויקפדיה כתוב גם פילגש?) עם בקבוק וגביע
  3. שער שני, פרק ארבע – סירה לברכה בזמן משתה: אוטומטון של עבד האוחז קנקן וגביע וארבע שפחות מנגנות. על מעמד השפחות משכילות בשם qiyan אפשר לקרא יותר כאן.
  4. שער שני, פרק שבע – עבד המחזיק גביע ודג: אוטמטון של עבד נער המוזג יין לגביע.
  5. שער שני, פרק שמונה – עבד עם גביע ובקבוק: אוטמטון של עבד המוזג יין לגביע.
  6. שער שני, פרק עשירי – שפחה היוצאת מארון עם כוס יין: (הפוסט הנוכחי) אוטמטון של שפחה המגיחה מארון עם כוס יין.
  7. שער שלישי, פרק שני – כד אוטומטי: המוטיבציה של אל-ג'זארי להכין את הכד האוטמטי כתובה במפורש: " המלך סלאח שאלוהים יכפיל את צדיקותו, לא אהב שמשרת או שפחה שופכים מים על ידיו בזמן רחצת ההיטהרות שלו, הוא בקש ממני לעשות [משהו] לצורך שפיכת המים."
  8. שער שלישי, פרק שלישי – עבד השופך מים על ידי המלך: אוטמטון של עבד השופך מים על ידי המלך.
  9. שער שלישי, פרק תשיעי – כיור הטווס המאפשר רחצת ידים: אוטמטון לרחצה הכולל שני עבדים אחד מביא סבון והשני מגבת.
  10. שער שלישי, פרק עשירי – כיור הרחצה של העבד: אוטמטון לרחצה עם עבד האוחז בקנקן מים.

גניזת קהיר ועבדים במאה ה-12

האם אנחנו יודעים מי היו העבדים והשפחות, איך הפכו לעבדים ואיך היו חייהם ?

גניזת קהיר היא אוסף גדול של כתבי יד וספרים יהודיים, שנכתבו בין המאה התשיעית והמאה התשע עשרה, ונשמרו בגניזה בעליית הגג של בית הכנסת בפוסטאט, בעיר העתיקה של קהיר. הרמב"ם, כששהה בקהיר, נהג להתפלל בבית כנסת זה, ולכן הוא נקרא גם בית כנסת הרמב"ם. בבורותי חשבתי שהם אספו ספרי קודש פגומים אבל מסתבר שבגלל הכבוד לשפה העברית הם שמרו הכול; מסמכים משפטיים וכלכליים, אגרות, שטרות חוב, רשימות שמיות, מכתבים ועוד ועוד. קרייג פרי כתב את הדוקטורט שלו על חיי היום יום של עבדים במצרים בין המאה התשיעית עד השלוש עשרה על סמך חומרים מן הגניזה. זה לא סיפורם של העבדים בארמון בדיארבקיר בו פעל אל-ג'זארי, אבל ניתן ללמד מזה הרבה.

במכתב לא מתוארך מן הגניזה, מתואר מקרה מבית המשפט המקומי בעיר נמל בים האדום בשם אידהב (היום בסודן). שתי שפחות הופיעו בפני הקאדי (שופט מוסלמי), אחת מהן העידה כי הן נחטפו בשעה שהלכו לשאוב מים מן הבאר ונמכרו לעבדות. הקאדי שאל אם הן מוסלמיות שכן אסור היה לשעבד מוסלמים. אחת החטופות התעקשה כי היא יהודיה ולכן הועבר המקרה לבית משפט רבני. כותב המכתב פנה לקהיר להתיעצות, כך הגיע המכתב לגניזה. איננו יודעים מה עלה בגורל האומללות אבל זוהי דוגמא לאופן שבו נשים שועבדו ובגניזה יש עושר של אינפורמציה על קניה ומכירה של עבדים יחידים.

הדרך השניה שכבר הוזכרה היא מתנות דיפלומטיות: למשל ההיסטוריון המצרי אל מקרזי מספר על תהלוכות גדולות של עבדים שהגיעו מנוביה, הראשונה ב- 1023:

" ביום שלישי, כאשר נותרו שמונה ימים בחודש  הגיעה המתנה של אבו אל מקרים חיבתאללה ממוהדתן [צפונה לסכר אסואן] : עשרים סוסים, שמונים גמלים משובחים, מספר [עבדים] שחורים, נקבות וזכרים, צ'יטה בכלוב, עזים נוביות, ציפורים, קופים, וחטי פילים."

הפרקטיקה הזו של משלוח עבדים כמתנה לשליט לא מוגבלת לנוביה. הח'ליף הפאטימי אלמסתנצר באללה קיבל עבדים טורקים ממיכאל הרביעי, קיסר האימפריה הביזנטית, עבדים וסריסים מן האמיר של תימן ועבדים משליט אַל-אַנְדָלוּס, (الأندلس), הממלכה המוסלמית בחצי האי האיברי.

גם ההמלחמות המתמשכות בשולי האימפריה האסלמית הפיקו  אספקה קבועה של שבויי מלחמה וסחר עבדים בהיקף "סיטונאי". איננו יודעים  אם העבדים בארמון בדיארבקיר הגיעו כמתנה משליט אחר, נרכשו כיחידים, או נשבו במלחמה.

שטרי המכר בגניזה מספקים מידע על מוצא העבדים. מספרם הרב של שטרי מכר מאפשר לפרי לעשות סטטיסטיקה של מוצא השפחות, מחריד כפי שזה. מתקבל רוב גדול לשפחות נוביות בצד לא מעט שפחות ממקורות אחרים :

slave women origin_en

אי אפשר לדעת כמובן מאיפה היו השפחות בארמון בדיארבקיר אבל סחר העבדים בגניזה מתעד את המזרח התיכון כולו וסביר שהתמונה לא היתה מאד שונה.

כשאני חושב על עבדים, אני חושב על עבודה מפרכת בשדות כותנה או עבודה קשה במטעי הקפה או הסוכר בדרום אמריקה. העולם האסלאמי של המאה השתים עשרה לא התאפיין בייצור חקלאי בקנה מידה גדול. השימוש בעבדים במשקי בית משקף את העושר היחסי ואת האופי העירוני של העילית המוסלמית. משפחות של סוחרים, שופטים, מלומדים, ואחרים רכשו עבדים כדי לעזור עם גידול הילדים, ומטלות הבית. התמונה הזו מן הגניזה דומה מאד לספרו של אל- ג'זארי וניתן לראות שכל העבדים בספר הם חלק של משק הארמון, מסייעים במטלות היומיומיות או עוזרים במהלך המשתה.

שפחות נלקחו לעיתים קרובות כפילגשים והרו. בהתאם לחוקי האיסלם הילדים שנולדו לשפחה וגבר מוסלמי היו מוסלמים חופשיים. הח'ליף  הפאטימי אלמסתנצר באללה, שכבר הוזכר, היה בן של שפחה סודנית בשם ראסד. זה לא היה המצב בחברה היהודית שם הממסד הרבני התקשה להתמודד עם התופעה אבל זה סיפור אחר. אני מתעלם כרגע מעבדים-חיילים, נושא בעל חשיבות רבה בהיסטוריה של התקופה, כי אין לו קשר לספרו של אל-ג'זארי.

אחרית דבר

החיבור שלי לאל-ג'זארי גורם לי לרצות להתנצל בשמו על האופן האגבי בו הוא מתייחס לעבדות. זה ודאי מועצם בגלל הכאב על מצב זכויות אדם בארץ וההרגשה שהן תחת מתקפה מתמדת. זה ילדותי, אי אפשר להשליך אותי, החינוך שקבלתי בבית ובשומר הצעיר אל המאה השתים עשרה. בזמן שיטוטי מצאתי את הטקסט הבא של בנימין מטודלה שהיה בעיני תמיד שיר שמח של הגששים:

"ומשם [מעדן] לארץ אסואן. מהלך כ' יום במדבר היא סבא אשר על נהר הפישון הוא היורד  מארץ כוש. ושם מבני כוש שיש להם מלך וקוראין אותו סלטאן אל חבשה: ויש אומה מהן שהן כבהמות, אוכלין העשבים על גדות הפישון ובשדות והם הולכים ערומים ואין להם דעת כשאר האדם ושוכבים עם אחיותהם ועם מי שמצאו והיא חמה מאד. וכשהולכים אנשי אסואן לשלול שלל בארצם מוליכים עמם לחם וחיטים וצימוקים ותאנים ומשליכים אליהם ובאים אחרי המאכל ומביאים מהם שבויים הרבה ומוכרים אותם בארץ מצרים ובכל ממלכות אשר סביבותהם והם העבדים השחורים בני חם."

מתוך "ספר מסעות של ר. בנימין, ז״ל: על פי כתבי יד עם הערות ומפתח"

זה תיעוד (?) נוסף של לכידת עבדים בנוביה אבל ההתיחסות לעבדים היא מצמררת ואני חושש שיותר משהיא מעידה על הקורבנות האומללים היא מעידה על בנימין מטודלה ועל היכולת שלו לראות את האחר. אני רוצה לסיים בשורה מתוך הכרזת האו"ם :

"כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עלינו לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה".

הכרזה האו"ם בדבר זכויות האדם, סעיף ראשון, 1948

9 מחשבות על “אוטומטון של שפחה האוחזת בכוס יין ועבדים בחצר הארתוקית

  1. מעניין מאוד. תודה.
    האם יש הסבר מדוע כל 7 וחצי דקות? האם זה הזמן הראוי לשתיית כוס יין אחת?
    וכמה יין יש במאגר? תכולת בקבוק /יותר? האם זה אומר שמראש אנחנו צריכים להחליט כמה יין נצרוך או שאפשר לעצור את המנגנון גם כשנותר יין במאגר?…

  2. שלום אור, שמח מאד על העניין שלך בפוסט. לא הייתי עושה את החישובים למטה ללא שאלותיך וזה בהחלט גורם לי לחשוב מחדש על מה היה שם במשתה. אין בטקסט כל הסבר לשבע וחצי דקות (שמינית של שעה במקור) מבחינה הנדסית אין קושי לכייל את האוטמטון לתזמון אחר. נותר לנו רק לשער. אני מנחש שזה היה מן משחק כזה במהלך המשתה וזמנים ארוכים יותר היו גורמים לאיבוד עניין אבל אין לי לזה כל תמיכה. במיכל ההטיה היו מאה דירהם(درهم) זה יחידת מסה עתיקה ששקולה לשלושה גרם. זה כשלוש מאות גרם יין או שתי כוסות עכשווויות כך שהגביע בציור הוא די גדול! המאגר לא נתון במדויק. רוחב הארון שהוא גם רוחב המאגר הוא 2.5 שיבר כ-57 וסנטימטרים וגובהו שיבר יחיד כ-23 סנטימטרים. מימד העומק של הארון(והמאגר) לא נתון ותלוי במוט הארכה ובתחנת העגינה. גם אם נניח שיבר יחיד, נקבל 30 ליטר שזה המון יין! (בקבוק יין מודרני מכיל 3/4 ליטר). אין באוטמטון ברז, או דרך קלה לעצור אותו, אני מנחש שהם פשוט לא מלאו את כל הנפח מלכתחילה או פשוט הוציאו אותו מן המשתה כשנמאס להם. אבי

  3. תודה :> אז עוד שאלה קטנה. אתה כותב "מדי 7 וחצי דקות", אבל זה רק אחרי שהחזירו את הכוס, נכון? ז"א כל עוד המלך שותה את הכוס שלו (גם במשך חצי שעה), האוטמטון לא מתפקד – הכוס המונחת במקומה היא זו שמאפשרת את הפעולה ורק מרגע זה סופרים 7 וחצי דקות.
    או שבכל מקרה מקרה המנגנון עובד והיין זורם, ואם אין כוס אז זה זולג ונשפך?!

  4. המחשבה שלך נטועה במאה ה-21. יש לנו חישנים מגוונים ומערכות בקרה אלקטרוניות שעושות את זיהוי הכוס לפשוט. מערכת מכאנית שתזהה כוס ותגיב אפשרית אבל קשה מאד ויכולה להיות אתגר מעניין לפרחי הנדסה. בכל מקרה המתקן של אל ג'זארי "עיוור" וישפך את היין אם יש או אין כוס.

  5. וכלום יכול להיות שהמלך שותה את הכוס הראשונה ואח"כ מכבד את מקורביו? בכלל לא נחמד לשתות לבד, והוא עלול להשתכר. אך רק לו שמורה הזכות לניגוב הפה במגבת ולא בגב כף היד.
    לגבי השיר היפה בביצועם היפה של הגששים: זהו, כמובן, שירו של נתן אלתרמן מתוך "ספר התבה המזמרת" (תבה מזמרת היא אוטומטון, לא כן?). "מסעות בנימין מטודלה" הוא השיר הפותח את הספר הקסום הזה, ואולי שאר השירים הם מה שפגש בנימין במסעותיו.
    לגבי העבדות, היא בכל מקום כאן ועכשיו: הקופאיות בסופר, נערי המשלוחים, המאבטחים בקניון, אלה שליד מתקן התשלום של החניה, פועלי הבניין, רוחצי הכלים, הפילפיניות הסיעודיות, מהגרי העבודה והפליטים, עובדות ועובדי כוח אדם והרשימה ארוכה. אך העבדות החמורה מכולן היא תעשיית המין, שבמחקרו האחרון הראה אמנון לוי את גודל ממדיה. לא יאומן כמה זנאים פוגשים, מנצלים ומתעללים בעובדות בזנות בכל יום! ולוואי וכל אותן שפחות ועבדים יומרו באוטומטונים ויוכלו לצמוח ולשגשג ולהתפנות לספרו המופלא של אל־ג'זארי!

  6. שלום יעל,
    אני די בטוח שהמלך לא שתה לבד אפילו מלכים לא יכולים לשתות 30 ליטר יין ולהשאר בחיים…. מצא חן בעיני שדאגת לו לבלעדיות על המגבת. יש לנו את "התיבה המזמרת" בבית אבל שירה זה לא הצד החזק שלי(סליחה), אבדוק את הספר. הנושא של ניצול עובדים ועבדות הם שני נושאים שונים בעיני. החיים של רוחצי כלים או קופאיות מאד לא פשוטים ויש שם ניצול משווע שדורש תיקון אבל זה לא עבדות. תעשית המין לגמרי נופלת בקטגוריה של שעבוד והיא מחרידה ממש.

  7. זיז קטן שכוס מונחת עליו ותחת המשקל הוא נדחק פנימה ומשחרר מוט קטן שבתורו…לא נשמע מסובך, ואני רק מרפרפת על הכחולים 🙂 אבל נראה לי שהתעוזה ללא מעצור הופכת את האוטומטון למשהו הרבה יותר מלהיב.

  8. אני מקווה לבנות מודלים עובדים מלגו במהלך השנה. מבטיח לנסות "אוטמטה של שפחה אוחזת בכוס יין" גרסת אור א. אני דוקא אוהב שיפורים ושכלולים וגם אל ג'זארי כותב בפוסט שאני עובד עליו עכשיו, כיצד הוא שיפר את שעון הנר של יונס אצטרולבי כך שנראה לי שהיה מאשר..

  9. אז אם כבר יש לי גישה לשיפור – מגש מסותבב עליו 4 כוסות יין שנמזגות במקביל. העידן הזה, אתה יודע… בהצלחה.

השאר תגובה