אלג'זרי לא כותב על עצמו מלבד המעט שהוסבר בחלק א’. עדיין יש לא מעט שאנחנו יכולים ללמוד על האיש מן הספר הנפלא שכתב.

הכֻתַּאב

במאה ה-12, הכֻתַּאב (كُتَّاب) היו בתי הספר היסודיים של העולם המוסלמי. המטרה העיקרית של הכֻתַּאב הייתה הוראת קוראן: ילדים, בעיקר בנים, לעיתים יותר רחוקות בנות, שיננו את הקוראן, למדו דקלום נכון ורכשו ידע דתי בסיסי. הלימוד כלל קריאה וכתיבה, הטיות פעלים אבל גם חשבון בסיסי ומיומנויות שהיו בעלות ערך לחיי היומיום, למסחר ולמנהל. הדגש היה על שינון ומשמעת, שלעתים קרובות כללה ענישה גופנית. חוקרים מעריכים כי 15-25% מאוכלוסיית הגברים למדה קרוא וכתוב. מרביתם למדו בכֻתַּאב, ומשפחות עשירות ומשכילות שכרו מורים פרטיים. השכבה הענייה, כפרית, עירונית ונוודים לא למדה קרוא או כתוב כלל.

הכֻתַּאב היה לעתים קרובות מוסד מקומי קטן, לפעמים רק חדר צמוד למסגד, לבית פרטי או מחסה מוצל מתחת למרפסת. המורים נקראו לרוב מֻעַלּם (معلّم). הם קיבלו שכר נמוך שניתן על ידי משפחות התלמידים או ע"י הווקף (הקדש) שתמך בחינוך. התלמידים ישבו על מחצלות, וכתבו פסוקי קוראן על לוחות עץ שניתן היה לשטוף לשימוש חוזר. הכֻתַּאב נתפס כחובה דתית לא פחות מאשר כלי חינוכי.

כתאב, מקאמת אל חרירי, כתב יד מן המאה ה-13, הספרייה הבריטית.

הזווית המתמטית

אפשר להסתכל על חינוכו והשכלתו של אלג'זרי גם מפרספקטיבה מתמטית. במאה ה-12 לא היו בתי ספר תיכוניים. המעטים שחפצו, ויכלו לאפשר זאת, המשיכו את  לימודיהם בעזרת חונכים פרטים. המתמטיקה בעולם האסלאמי במאה ה-12, הייתה דיסציפלינה עשירה בוגרת, המשולבת באפן מלא במדעים, בהנדסה וגם בחיים המוסלמיים. אלגברה, למשל, שימשה לדיני ירושה (علم الفرائض), חלוקת קרקעות וחוזים מסחריים. כבר במאה ה-9 אל-ח'ואריזמי (الخوارزمی) כתב את ספר היסוד של האלגברה וגם הכין לוחות טריגונומטריים. תרבות מתמטית זו עברה מאוחר יותר לאירופה הלטינית וחלקים ממנה הפכו ליסודות המדע של סוף ימי הביניים ותחילת התקופה המודרנית.

נבחן לרגע את שעון הפיל. המצוף השוקע מושך חבל אשר מסובב גלגלת על ציר. על הגלגלת יושב כתבן המצביע על הדקות החולפות. כל זה יעבוד רק אם קוטר הגלגלת יתאים למסלול המצוף השוקע ולאורך החבל. זה דורש שימוש בגיאומטריה וביחסים (פרופורציונליות). אין בפרק על שעון הפיל  אף לא משוואה אחת. אין שימוש באלגברה, בהנדסה אוקלידית או בטריגונומטריה. המתמטיקה של אלג'זרי היא לא מפורשת אלא מצויה בתוך המכונות. ככל הנראה אלג'זרי עבד בניסוי וטעיה ואינטואיציה בריאה של אומן.

בול סובייטי המנציח את המתמטיקאי והאסטרונום הפרסי מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי.

הרקע המתמטי או ליתר דיוק היעדרו תומך בטענה שאלג'זרי למד בכֻתַּאב ולא מעבר לכך.

שוליאות (apprenticeship)

שולייה הוא אדם צעיר הרוכש מקצוע, אוּמנות, או מלאכה בדרך של התלמדות אצל אוּמן מיומן. במסגרת ההתמחות משמש השולייה כעוזר לבעל המלאכה ולעיתים אף כמשרת. בימי הביניים ברחבי העולם המוסלמי וגם באירופה הנוצרית ומעבר לה זאת היתה דרך המלך ללמידה של נפחות ועבודה במתכות אחרות וסביר מאוד שאלג'זרי למד אצל אומן מומחה כשוליה.

הגילדות היו חלק מרכזי של המבנה החברתי במערב אירופה של ימי הביניים. מסלול הכניסה לגילדה היה ע"י למידה בהתמחות  (apprenticeship)אחרי מספר שנים של הכשרה, השולייה הוסמך לדרגת אומן יום- (journeymen ) אומן שהכשרתו הושלמה, אך אין באפשרותו לכונן עדיין סדנה או חנות משלו. אומני היום, כשמם, מצאו את פרנסתם בעבודה בשכר יומי אצל אוּמן אחר ובמעברים בין אומנים השונים סייעו להפיץ ידע וטכניקות חדשות. אחרי מספר שנות עבודה, מסע וניסיון ניתן היה להסמיך אומן יום לדרגת אוּמן. יש לנו אין ספור מסמכים אירופאים בנושא הגילדות וההכשרות כולל חוזים שנחתמו בין ההורים של השוליות לבעלי המקצוע שקיבלו אותם תחת חסותם. לעומת זאת בעולם המוסלמי מלבד חוזים בודדים בגניזת קהיר אין כלל חוזי חניכות כמו שאין עדויות היסטוריות לקיומה של גילדות מלאכה ואין אפילו מונח ערבי עבורה. בסופו של דבר היה זה גויטיין ( שלמה דב גויטיין, ההיסטוריון המרכזי בחקר גניזת קהיר) שדחה זאת על הסף: "לא היה מונח כזה משום שגילדות במובן הצר של המילה טרם קמו."

ההבדלים ההיסטוריים בין מערב אירופה לבין ארצות האסלאם השפיעו מעט מאוד אם בכלל על חיי היום יום של השולייה. הרוב המכריע של התלמידים שסיימו את הכֻתַּאב כמו אלו  שלא זכו ללימודי יסוד קיבלו הכשרה מקצועית. ילדים הצטרפו להוריהם בעבודה חקלאית או עירונית או כשוליות של אנשי מקצוע בבתי המלאכה בשווקים.  גם בעדר חוזים כתובים ההכשרה התחילה בין גיל 10 ל-14. ההסכמה, גם אם אורלית, קבעה כי האומן מחויב ללמד את הנער את מלאכתו ((صناعة). למרות שחלק מן החוזים בגניזה הקהירית הם למספר חודשים בלבד. ברור שאיש לא לומד נפחות, או כל טכניקת עיבוד מתכת אחרת בחודשים ספורים. באירופה המערבית, היכן שיש מסמכים ,השוליאות נמשכה 7 שנים, סביר להניח שזה היה המצב גם בארצות מוסלמיות.  כמו כן החוזים האלה ציינו את חובות המורה (הכשרה, אוכל, לינה, לרוב ביגוד). ואת חובות השולייה עם דגש על דרישות התנהגות: השוליות היו צריכים להיות צייתנים, נאמנים ולא "לבזות" את הסדנה. בעולם המוסלמי אלה היו הסכמות בע"פ הנשענות על ההלכה המוסלמית. אלג'זרי הוא איש מקצוע מן המעלה הראשונה והספר גדוש בפרטים המדגימים את הידע האינטימי שלו בעבודה עם המתכות. למשל, כשהוא מסביר איך להכין את מיכל המים הראשי לשעון הטירה, הוא לא מסתפק בשרטוט ובבחירת החומרים (נחושת) אלא מפרט כיצד לקבל גליל מושלם בעזרת דיסקת עץ מדויקת ואיך לוודא שהגליל זהה בקוטרו לכל אורכו. אלג'זרי עושה שימוש נרחב בברזל, בנחושת בברונזה ובעופרת ובמגוון של טכניקות של עיבוד: ריקועים, יציקות, הלחמות ועוד. אין בימי הביניים דרך אחרת מלבד שוליאות ללמוד את עיבוד המתכת.

נפח ימי ביניים בעבודתו, המאה ה-14 כתב יד סלואן מס' 3983 הספרייה הבריטית

אלג'זרי – ספרות מקצועית

בספר ההתקנים המכניים המופלאים אין ייחוסים לספרות יפה (الأدب) אבל יש לא מעט אזכורים של ספרות מקצועית.

במאה ה-12, הכתיבה המדעית האסלאמית במתמטיקה, אסטרונומיה, רפואה ואופטיקה כבר כללה ציטוט מפורש של מקורות כמו אוקלידס, ארכימדס, גאלן, התייחסות לחוקרים מוסלמים מוקדמים, כתיבה מפורשת על מה הכותב הסתמך, כולל ביקורת או תיקון.

זה לא זהה לסקר ספרות מודרני (אין סקירה שיטתית ואין תהליך ציטוט פורמאלי של המקורות) אבל זה בהחלט מבשר מוקדם שלו. נוהג זה נעוץ בתנועת התרגום, מפעל תרבותי ומדעי אדיר, במסגרתו תורגמו כתבי מופת בעיקר מיווניית, אבל גם מפרסית והודית לערבית. תנועה התרגום נתמכה ומומנה ע"י הח'ליפים העבאסים ובולטים בה חוקרים כמו חונין ​​בן אסחאק, ת'אביט בן קוררה והאחים בנו מוסא ונוספים.

הגישה של אלג'זרי לספרות המקצועית של תקופתו היא מרשימה. בפוסט על שעון הטירה ראינו שאלג'זרי הכיר וביקר את עבודתו של ארכימדס, ובפוסט על המזרקה עם שני מכלי הטיה דנו במחלוקת שלו עם הבנוּ מוּסָא, אבל השיא הוא בפרק על החליל המתמיד, שם הוא מציין שלושה מקורות:

"נתקלתי במאמר ידוע מאת אפולוניוס הנגר ההודי: הוא הכין גלגל אשר מסתובב באיטיות ופותח כניסות של מים…"

"בחנתי גם מכשיר ישן, עליו אין דיווח בכתב, רק שרטוט. זה חליל עם שמונה חורים, עם [חסרה מילה] כמו הזזת האצבעות עליהם…"

"בדקתי מאמר שנכתב בבגדד בשנה 517 [להג'רה] ע"י הממציא הדגול חיבת אללה ב. אל חוסין אל אצטרולבי שבו יש חידוש אמיתי".

במהלך פעילותי כמורה של תלמידי תיכון מצטיינים במכון דוידסון לחינוך מדעי ובשנותי באקדמיה ראיתי כמה קשה לתלמידים לקרוא מאמר באופן ביקורתי. העובדה שאלג'זרי עושה זאת באופן קבוע מרשימה ומלמדת על האיש.

חיבורים מכניים היו נדירים יחסית, בוודאי בהשוואה לכתבי יד ברפואה, תיאולוגיה או משפט. הספר החשוב הקודם הוא של הבנו מוסא והוא לא מכיל התייחסויות שכאלה למקורות קודמים. מבחינה זאת אלג'זרי הוא ממש פורץ דרך והוא ממקם את הספרות הטכנית קרוב יותר לעולם הידע הקלאסי. זה עוד יותר מפתיע מאחר ובית הגידול של הבנו מוסא הוא בית אל חיכמה, מוסד מפואר בליבה של בגדאד ולהם השכלה מתמטית ומדעית רחבה ביותר ואלג'זרי למד רק בכתאב.