מחבר: אבי גולן

מאת

שעון הפיל – שאלה של אנרגיה

הקדמה

מושג האנרגיה בפיזיקה יכול להיות מבלבל משום שהוא אינו "דבר" מוחשי, אלא גודל פיזיקלי מופשט המייצג את יכולתה של מערכת לבצע עבודה. על פי חוק שימור האנרגיה שניסח הרופא והפיזיקאי הגרמני הרמן פון הלמהולץ, אנרגיה אינה יכולה "להיעלם" או להיווצר מאין, אלא רק לעבור מגוף לגוף וללבוש צורות שונות.

העובדה שאנחנו משתמשים ב"אנרגיה" בחיי היום יום במשפטים כמו "קמתי הבוקר מלא אנרגיה" או "יש לה אנרגיה חיובית" שהקשר שלהם למושג הפיזיקלי מצומצם או לא קיים רק מקשה על התלמידים.

לקינוח יש לאנרגיה יחידות רבות ושונות מה שרק מוסיף לבלבול. את כל החישובים בהמשך אעשה ב-ג'ול (נהגה גָ׳אוּל-joule) סימנו J. ג'ול היא יחידת מידה לאנרגיה ולעבודה במערכת MKS (מטר קילו שניה). ג'ול אחד יכול לשמש להרמת תפוח די קטן לגובה של מטר אחד, או לחימום גרם מים בכ-0.24 מעלות צלזיוס. זוהי גם האנרגיה הדרושה להדלקת נורה של וואט אחד למשך שנייה אחת. במילים אחרות זאת כמות יחסית קטנה של אנרגיה.

לכל שעון יש מקור אנרגיה. כשהייתי ילד שעוני היד היו מכניים ובערב היו מותחים להם את הקפיץ. לאבא שלי היה שעון יד "אוטומטי" שנראה לי פלא טכנולוגי, תנועת היד הניעה רוטור (משקולת מתכתית שמתחה את הקפיץ). לאהובתי בבית סבה היו שלושה שעוני קוקייה. לרגלי השובך הייתה מרפסת עם זוגות אוהבים. בכל שעה עגולה נשמע קול נגינה, המרפסת הסתחררה והזוגות הסתחררו בתוכה, וכשהשקט חזר עמדו כולם מריקודם עד לשעה הבאה. את האנרגיה לשעון סיפקו משקולות בצורת אצטרובל אשר ירדו בקצב איטי. פעם ביום היה צריך לשוב ולהעלות אותן על ידי משיכת שרשרת. היום שעוני יד וגם שעוני קיר, במידה ועדיין משתמשים בהם, הם ברובם הגדול שעונים אלקטרוניים המבוססים על תנודות של גביש הקוורץ על מנת להציג את הזמן החולף, כך שמקור האנרגיה שלהם היא סוללה חשמלית.

שעון הפיל מלגו – חישובי אנרגיה

הפיל (המקורי) עשוי נחושת. בבטנו הותקנו מחיצות והיא הפכה למאגר מים נסתר. הלגו אינו אטום למים ולכן יש בבטן הפיל מיכל עשוי פרספקס שקוף (זכוכית אקרילית).  במאגר הונח מצוף עם חור (طرجهار) השוקע לאיטו. אצל אלג'זרי זה נמשך מחצית שעה. בהתחשב בסבלנות של צופים מודרניים, קיצרתי את זמן השקיעה לחמש דקות. כך או כך, כאשר המצוף סיים לשקוע השרשרת שלו מושכת את התעלה הנעה. זה גורם לכדור מתכת להתגלגל לדרכו וכדור חדש ממלא את מקומו. הכדור נופל לתוך פיו הפעור של הדרקון. המשקל הנוסף גורם לדרקון להתהפך ולמשוך את המצוף חזרה אל פני המים. מקור האנרגיה של השעון הוא אם כן כדורי המתכת אשר משרת מניח במרומי השעון עם שחר. בפוסט הזה אראה את מנגנון התעלה הקבועה והנעה כפי שמופיע ב-"ספר היידע של התקנים מכניים גאוניים", את הגרסה המודרנית שלי וגם אראה את חישובי האנרגיה של השעון. זאת היא תמונת פיל הלגו כאשר אזור תעלות הכדורים מסומן בעיגול אדום וכמו כן מסומן הגובה של כדור הפלדה במיקומים שונים בהם שישמשו אותי לחישובים בהמשך:

שעון הפיל מלגו 2025

מנגנון תעלות הכדורים ב"ספר היידע של התקנים מכניים גאוניים"

מנגנון תעלות הכדורים מתואר בתת פרק 9 והוא פשוט להבנה. זהו שרטוט מן הספר :

שרטוט תעלות הכדורים כתב היד עותק טופקאפי (1206)

התעלה בצורת ר היא התעלה הקבועה ולמרות שבציור רואים רק 5 כדורים היו בשעון 29 כדורים המיועדים ל14.5 שעות אור בשיא הקיץ כאשר כדור אחד נופל כל חצי שעה. הכדורים היו מברונזה, זה לא כתוב במפורש, אבל יש מנגנון זהה בשעון הסירה ושם מצוין במפורש שהכדורים מברונזה ומשקלם 30 דירהם כ-90 גרם בקרוב. ברונזה היא סגסוגת של נחושת ובדיל וצפיפותה משתנה עם ההרכב. בהנחה של 8.5 g/cm3 אלה היו כדורים של כ-10 סמ"ק שקוטרם מעט יותר מ- 2.7 ס"מ. הכדורים בהם השתמשתי אני הם מפלדת אל חלד, צפיפותה דומה מאוד ומשקלם 56 גרם. התעלה הקבועה היא משופעת כך שכדורי המתכת מתגלגלים בה עד לתעלה הנעה. האחרונה היא בשיפוע הפוך ועל ציר. כאשר המצוף מושך את התעלה כדור המתכת מתגלגל לדרכו וכדור חדש  ממלא את מקומו. זאת היא תמונה מלמעלה של התעלה הקבועה והתעלה הנעה בגרסת פיל הלגו:

צילום מלמעלה של התעלה הקבועה והתעלה הנעה בשעון הפיל מלגו.

מצורף סרטון קצר המראה את אופן הפעולה של תעלות הכדורים.

חישובי אנרגיה

הגובה של הכדור ביחס למיקומו הסופי מופיע בתמונה למעלה. האנרגיה הפוטנציאלית נתונה ע"י:

Ep=mgh

כאשר m היא המסה של הכדור 0.056 kg

g היא תאוצת הכובד בנפילה חופשית ושווה ל9.81 m/s2

h הוא הגובה ביחס למישור היחוס. בנקודת ההתחלה  0.95 m

ס"ה האנרגיה העומדת לרשותנו היא :

Ep=0.056*9.81*0.95=0.52 j

ג'ול כזכור הוא יחידת האנרגיה ביחידות MKS ומוסבר מעט בהקדמה. בתקופת אלג'זרי מושג האנרגיה לא היה קיים כמובן ובכלל אלג'זרי ממעט בחישובים ועובד בעיקר בניסוי וטעיה. האם  חישובי האנרגיה יכולים להועיל לנו? נפילת הכדור מספקת אנרגיה לכל חלקי השעון מסיבוב הציפור ועד לפעולת המהוט. החלק החיוני ביותר הוא העלאת המצוף לפני המים. בתחילת התהליך הכדור בפי הדרקון בגובה הטירה והמצוף מלא במים. בסיום התהליך המצוף הורם והתהפך והדרקון פרק את הכדור מעל לכדים. זהו שרטוט של התהליך:

שרטוט תהליך ההיפוך של הדרקון

בפיזיקה של תהליך ההיפוך של המצוף אעסוק בהרחבה בפוסט קרוב אשר יתמקד בדרקון ובתנועת הסיבוב המרהיבה. מה אפשר ללמוד משיקולים אנרגטיים פשוטים?

האנרגיה הדרושה להיפוך המצוף EFF  נתונה ע"י :

EFF =(mw+mf )*g*∆h

mw היא המסה של המים במצוף כ-140 גרם = 0.14 kg

mf היא המסה של המצוף כ-48 גרם =0.048 kg

g היא תאוצת הכובד בנפילה חופשית והיא שווה ל9.81 m/s2

h∆ הוא הפרש הגבהים בין המצוף השקוע למצוף ההפוך. כ10 ס"מ =0.1 m . נציב:

EFF=0.19*9.8*0.1=0.19 j

האנרגיה העומדת לרשות השעון היא:

Ep =m*g*∆h

כאשר m היא המסה של הכדור 0.056 kg

g היא תאוצת הכובד בנפילה חופשית והיא שווה ל9.81 m/s2

h∆ הוא הפרש הגבהים. הכדור מתגלגל לפה הדרקון בגובה של 0.8 m ומשתחרר מעל הכדים בגובה של 0.3 m  ההפרש הוא:

h=0.8-0.3=0.5 m∆

ס"ה האנרגיה העומדת לרשותנו היא:

Ep=0.056*9.8*0.5=0.27 j

כך שיש די אנרגיה על מנת להפוך את המצוף.

מאת

שעון הפיל חוזר! גלגל השעות

אזהרה! הפוסט הנוכחי, כמו הפוסטים הקרובים, יהיה עמוס בז'רגון טכני ובפרטים המעסיקים חובבי טכנולוגיה מן המאה ה-12. עם הקוראים הרואים באלג'זרי חלון לתרבות ופחות מעוניינים בפרטים הסליחה.

הקדמה

לפני שש שנים כשהתחלתי לעבוד על שעון הפיל מלגו כתבתי:

" הפיל רק בשלבים ההתחלתיים שלו ואני מקווה לכתוב עדכון מידי שבוע. אשמח לשאלות, לעצות ולכל רעיון."  אפשר לקרוא כאן את הפוסט המקורי.  בינתיים עשיתי תואר ראשון בערבית וגם חזרתי ללמד בדוידסון וכל הסחות הדעת האלו מנעו התקדמות של ממש. כעת אני עובד על זה באופן רצוף וכך נראה הפיל עכשיו:

שעון הפיל מלגו מאי 2025

השאיפה לעצב את שעון פיל על טהרת הלגו התגלתה כלא ריאלית. הפיל עצמו וחלק מן המכניקה העדינה הוא מלגו אבל מנגנונים רבים תוכננו מחדש, על סמך ההסברים בספרו של אלג'זרי, בעזרת תוכנת CAD (Fusion 360) והודפסו במדפסת תלת מימד (FlashForge Inventor Dual Extruder ).

איך הפיל עובד?

בשעון הפיל יש שמונה מנגנונים שונים עם קשרי גומלין מורכבים. הם יתוארו כאן בקצרה.  לכל אחד מן המנגנונים יוקדש פוסט מפורט, אתרגם את הטקסט של אלג'זרי ואסביר את הגרסה המודרנית שלי, מה עובד ומה פחות. אני אשמח מאוד לשאלות, הערות או הצעות לשיפורים. במידה ותהיינה הצעות, אני מבטיח לנסות, וגם לדווח מה קרה, ואם יש בפועל התקדמות.

א. הפיל (המקורי) עשוי נחושת. בבטנו הותקנו מחיצות והיא הפכה למאגר מים נסתר. במאגר הונח מצוף עם חור (طرجهار) השוקע לאיטו במשך חצי שעה. זאת הליבה של מדידת הזמן. אצל אלג'זרי משך השקיעה הוא חצי שעה.
ב. על המצוף נחה משקולת המחוברת לגלגלת. על ציר הגלגלת יושב כתבן אוחז עט. כאשר המצוף שוקע, המשקולת שוקעת איתו וגורמת לכתבן להסתובב והעט שלו מצביעה על הדקות החולפות.
ג. מקור האנרגיה של השעון הוא כדורי מתכת המאוחסנים בתעלות כדורים. הפרש הגבהים מאפשר את פעילותו המחזורית של השעון. אחרי חצי שעה כאשר המצוף סיים לשקוע השרשרת מושכת את התעלה. זה גורם לכדור מתכת להתגלגל לדרכו וכדור חדש ממלא את מקומו.
ד. הכדור נופל על שבשבת המחוברת לציפור וגורם לציפור להסתובב.
ה. מעגל השעות – זה לב הפוסט הזה. מטרת המעגל היא להראות את הזמן החולף. מעל לאיש הבזים יש חמישה עשר חלונות עגולים. בזריחה כל החלונות מוחשכים. כל חצי שעה חצי חלון נהיה כסוף. כך שמספר החלונות המוכספים מייצג את השעות שחלפו. מנגנון זה מוסבר במלואו בהמשך.
ו. הכדור נופל מאזור השבשבת למנגנון ה"בוחר" אשר בוחר אם הכדור ייפול פעם לדרקון הימני ופעם לדרקון השמאלי ובהתאמה מטה את איש הבזים. לראשי הבז לא מצאתי פתרון בלגו, ולפיכך הכדורים יוצאים מפתח פשוט לא מעוצב.
ז. הכדור נופל לתוך פיו הפעור של הדרקון. המשקל הנוסף גורם לדרקון להתהפך ולמשוך את המצוף חזרה על פני המים. כאשר הדרקון מגיע לתחתית הוא משחרר את הכדור לכדים שמובילים למנגנון המהוט (מאמן ורכב פילים).
ח. מן הכדים הכדור מתגלגל בצינורות אל מנגנון המהוט. הוא נופל על הנדנדה אשר מחוברת לזרועות המהוט מה שגורם למהוט להכות בפטיש ובמקבת את עורף הפיל.

מנגנון מעגל השעות

זהו תרגום שלי מן התרגום לאנגלית של ד"ר דונלד היל. כמו כן נעזרתי בנוסח הערבי כפי שנערך ע"י פרופ' אחמד יוסף אל-חסן מן המוסד להיסטוריה של מדע ערבי אשר פעל בחלב שבסוריה. שיניתי מעט את הטקסט המקורי על מנת להפוך אותו ליותר קריא:

"לוקחים טבעת נאה מכסף, קוטרה זהה לקוטר מעגל החורים, רוחבה כקוטר של חור אחד, ומעט יותר מזה. מחצית מטבעת הכסף מושחר. לאחר מכן לוקחים דיסק נחושת, הקוטר שלו זהה לקוטר הטבעת. פני השטח וההיקף שלו מושלמים, ואז הוא מונח על גב טבעת הכסף ומולחם אליה בחוזקה.

במרכז דיסק הנחושת מותקן ציר שקצותיו מבצבצים משני עבריו. במרכז מעגל החורים קודחים חור בטירה (הטירה היא המבנה שנמצא על האפיריון של הפיל) בו מוכנס קצה הציר מחזית המעגל, כלומר זה שעליו נמצאת טבעת הכסף. הקצה השני, בחלקו האחורי, נמצא בקורה צולבת, שקצותיה קבועים בשתי פינות הטירה. הטבעת מכסה כעת את החורים וכשהיא מסתובבת היא עושה זאת בקלות. על ההיקף של המעגל יש 30 שיניים מותקנות בזווית ישרה להיקף. לכל שן יש צורה ואורך של גרגיר שעורה, והן נמצאות במרחק שווה אחת מהשנייה.

בתחילת היום החורים מכוסים על ידי החצי השחור, החצי הכסוף נמצא מתחת. כעת לוקחים שתי חוליות ומחוברים בסיכה ליצירת ציר, באופן שכאשר אחד מסתובב סביב השני אין הגבלה בכיוון אחד, אך בכיוון השני הוא אינו יכול להסתובב, ונשאר קו-לינארי עם השני:"

שרטוט 57 בספר של היל

חולייה אחת ארוכה מהשנייה. בחולייה הארוכה יותר מותקן ציר לרוחב, ליד סיכת הציר, בצד הלא גמיש. זה הציור [איור. 57]: על החולייה הארוכה יש  و על הקצרה o ובשני קצוות הציר م م.

לאחר מכן מניחים את קצה החולייה הקצרה בין השן הראשונה והשנייה של המעגל, וקצה החולייה הארוכה מתחת לקצה התעלה הנעה. קצות הציר נמצאות בשני מסבים מוצקים, האחד בלוח הימני של הטירה, והשני על גבי קורה שאינה מפריעה לתנועה.

כאשר הטבעת בקצה התעלה הנעה נמשכת מטה (המצוף שקע לקרקעית מאגר המים) למרחק מוגדר, מונעים ממנה לרדת מתחת למרחק שנקבע. אז קצה התעלה דוחף למטה את קצה החולייה הארוכה و היורדת במרחק ידוע, בעוד שקצה החולייה הקצרה 0 עולה במרחק ידוע. לכן השן בקצה החולייה הקצרה עולה במרחק של חצי מקוטר של חור. מעגל השעות  מסתובב וחצי הטבעת הכסופה מכסה את מחצית החור הראשון. כאשר התעלה הנעה חוזרת למקומה, הקצה שלה מתרומם מקצה החולייה הארוכה, אותו קצה קל עולה והקצה עם הסיכה יורד – הקצה הזה כולל משוקלת עופרת ולכן שוקע בגלל משקלו. החולייה הקצרה יוצאת בין השן הראשונה והשנייה ונכנסת בין השנייה לשלישית. זה קורה בכל פעם שהטבעת בקצה התעלה הנעה נמשכת. למטה הציור [איור. 58]

שרטוט 58 בספר של היל

מעגל השעות -פיל הלגו

את החורים העגולים מחליפות לבנות לגו שקופות:

חזית הטירה מכתב היד (טופקאפי 1206) בהשוואה לחזית הטירה מפיל הלגו.

הדיסק של אלג'זרי עם טבעת הכסף הוחלף במעגל שהודפס במדפסת תלת מימד. בכתבי יד שונים צורת השיניים שאל-ג'זרי מתאר כ"גרגיר שעורה" שונה. השרטוט למטה הוא השוואה בין הדיסק המודפס לבין שרטוט מכתב יד של הספר מן המאה ה-17:

המנוף אשר אמור לסובב את מעגל השעות בשן אחת כל פעם נראה כך:

לחלק הקדמי אפשרות לסיבוב חופשי  בכוון אחד כמודגם בצילום:

ובחלק הקדמי יש שלושה כדורי עופרת במשקל של כ0.4 גרם. זה מספיק על מנת לגרום לו ליפול אלא אם משהו דוחף אותו כלפי מעלה אבל זה לא קורה כלל במהלך הפעלה רגילה. על מנת להבהיר את הבעיה מצורף סרטון קצר בו הורדתי את חזית הטירה לשולחן העבודה:

ניתן לראות כי כאשר קצה החולייה הארוכה יורד למטה, קצה החולייה הקצרה עולה כפי שאלג'זרי תכנן. החולייה הקצרה דוחפת את השן ומעגל השעות מסתובב, וחצי הטבעת הכסופה מכסה את הלבנה השקופה  הראשונה. אבל כאשר מרפים מן מקצה החולייה הארוכה היא מתרוממת והחולייה הקצרה (הכבדה) שוקעת אבל בניגוד לכתוב היא לא יוצאת בין השן הראשונה והשנייה אלא נתקעת בשן השנייה ודוחפת אותה חזרה למטה בניגוד לכיוון הסיבוב?

 אינני יודע אם יש בעיה בתכנון המקורי של אלג'זרי או במימוש שלי ואשמח לכל הצעה או עזרה.

מאת

אִבְּן בטוטה (ابن بطوطة) והנסיכות הארתוקית

הקדמה

בפרק הקודם על נוסעים מוסלמיים בנסיכות הארתוקית תיארתי את מסעו של אבן גֻ'ביר, הפעם נתמקד בנוסע המוסלמי המפורסם מכולם אבן בטוטה (ابن بَطُّوطَة). אבן בטוטה ביקר ב-1326 במארדין (ماردين) שבדרום מזרח טורקיה ואחת משתי הערים המרכזיות של הנסיכויות הארתוקיות ובירת המחוז. העיר ידועה גם היום בארכיטקטורה הארתוקית שלה. זה אירוע יותר משמעותי מביקורו של אבן גֻ'בַיר שעבר רק בשוליים של הנסיכות הארתוקית אף שהתרחש יותר מ-100 שנה אחרי פטירתו של אל-ג'זרי, ובמארדין שלט ענף אחר של הארתוקים. האם ניתן ללמוד משהו ממסעו של אבן בטוטה על ספרו של אל-ג'זרי?

בול ממרוקו של אבן בטוטה, התמונה היא אילוסטרציה ולא פורטרט של ממש

אבן בטוטה

אבו עבדאללה מוחמד בן בטוטה (ابو عبد الله محمد بن بطُوطة) נולד ב-1304 בטנג'יר, ומת,ככל הנראה, בין 1368 ל-1369 במרוקו. לאחר לימודי דת ומשפט הוא יצא לחג' (حجّ, העלייה לרגל למכה ואחד מחמשת "עמודי האסלאם") הראשון שלו ב-1325 וביקר בכל המרחב המוסלמי מטנגיר ועד לאיראן, כולל העלייה המסורתית לרגל למכה, אבל חרג מן המסלול המקובל והרחיק עד לחוף המזרחי של אפריקה, זנזיבר וטנזניה של ימינו. עד סוף חייו הוא יעלה לרגל למכה שבע פעמים, כל פעם במסלול אחר. בהמשך הוא נסע להודו בהזמנת הסולטאן בדלהי ועבר דרך אסיה הקטנה ואפגניסטן של היום. מהודו המשיך במסעותיו לאיי הדרום, לסומטרה ואף הגיע לסין. במסעו האחרון סִייר בצפון אפריקה ובמדבר הסהרה ורק ב-1354 שב למרוקו אחרי כמעט 30 שנה. מישהו חישב שמסעותיו היו כמעט 120,000 ק"מ שזה שקול להקפת כדור הארץ שלוש פעמים, או בערך פי ארבע ממסעותיו של מרקו פולו שקדם לו. לא פלא שהוא נחשב לנוסע המוסלמי הגדול ביותר בכל הזמנים.

מסעות אבן בטוטה, אנציקלופדיה בריטניקה, https://www.britannica.com/biography/Ibn-Battuta

אבן בטוטה לא רשם את קורותיו בזמן אמיתי ורק עם שובו הורה לו הסולטאן של מרוקו לכתוב את סיפור מסעותיו ואף הקצה לו את המלומד האנדלוסי אבן ג'זי (ابن جزي) לעזרה. איננו יודעים אם ההגזמות הרבות בספר וגם העתקות חסרות בושה ממספרים של אחרים, הם בשל השנים הרבות שחלפו עד למעשה הכתיבה או מלאכתו של אבן ג'זי. בביקור בנסיכות הארתוקית יש לנו דוגמא גם מן ההעתקות וגם מן השגיאות. למרות זאת "מסעו של אבן בטוטה" (رحلة ابن بطوطة) הוא ספר קלאסי בתרבות המוסלמית הנותן לנו תמונה חיה של ימי הביניים כולל  המנהגים, הדתות, והפולחנים, החיים היומיומיים, חיי המסחר, החקלאות, כל זאת לצד אנקדוטות וסיפורים שאסף במסעותיו. העושר הזה הופך את הספר למעין אנציקלופדיה היסטורית ותרבותית של התקופה.

הביקור בנסיכות הארתוקית

במאי 1326 יוצא אבן בטוטה מבגדד אל הנסיכות הארתוקית. המסע שלו עובר דרך מבצר אל-מעשוק (حصن المعشوق), זה ככל הנראה הארמון אל-עאשק שבנה הח'ליף אל-מעתמד שמשל בבגדאד בשלהי המאה ה-9 על גדות החידקל בצדה המערבי של סאמראא.  בהמשך הוא עבר בתִּכְּרִית עיר הולדתו של סאדם חוסיין לפני שהגיע אל מוסול. האזורים האלו פחות רלבנטיים לענייננו וגם מוסול עצמה לא הייתה אף פעם בשלטון הארתוקים. הקטע הכי מעניין בעיני, ואולי מפתיע, הוא התיאור המוקדם של הימצאות נפט ממש על פני השטח ללא צורך בקידוח:

"אחר כך נסענו והגענו למקום הידוע כאל-קיארה (القيارة) ליד החידקל ושם הארץ שחורה ויש בה מעיינות הנובעים זפת ועושים אגנים ואוספים אותו שם והוא דומה לטיט על פני האדמה. צבעו שחור משחור ומבריק, הוא רטוב ולו ריח טוב"  [כול התרגומים מערבית הם שלי]

משם מגיע אבן בטוטה אל נציבין, ותיאורו ככל הנראה הועתק מאבן ג'ביר כולל ציטוט השיר של אבו נֻוַאס. הוא ממשיך מספר שהם נסעו לעיר סנג'אר (سنجار)، זו ככל הנראה טעות, סנג'אר היא עיר במחוז נינווה שבצפון-מערב עיראק, 125 ק"מ מערבה למוסול ואינה בדרך לנסיכות הארתוקית הנמצאת צפונה לנציבין:

"ואחר כך יצאנו ממנה [מדארא] והגענו לעיר מארדין, שהיא עיר מפוארת על מורדות הר. זוהי אחת הערים היפות ביותר של האסלאם, מיטיבה עשות ויצירתית, עם השווקים היפים ביותר ובה מכינים את הבגדים מצמר הידוע כ- אל-מרעז (المرعز)".

זה מעט מפתיע שנוסע כאבן בטוטה שהיה בערים המרכזיות של האסלאם: קהיר, מכה, דמשק, חלב, בגדאד, ונוספות כותב שהיא מן הערים היפות של האסלאם (من أحسن مدن الإسلام) ושם את הבירה הארתוקית של נסיכות זעירה בהשוואה לערים האלה.

בהמשך ג'זי מפרט לגבי הטירה במארדין:

 "מבצר זה של מרדין נקרא האפור (الشهباء) ולכך התכוון המשורר העיראקי ספי אל-דין עבד אל-עזיז בן סראי אל-חלי (صفي الدين عبد العزيز بن سراي الحلي), [משורר מן המאה ה-14 ממוצא עירקי שהפך למשורר החצר בנסיכות הארתקית במארדין].  במֻסְמֻטה (مسمطة) שלו [שם של צורת שירה ערבית שנגזר מחוט של מחרוזת, שעליה חרוזים או פנינים]."

فَدَعْ ربوعَ الحِلَّة الفيحاءِ   עזוב את שטחי אל-חִלַּה [עיר מרכזית בעירק על נהר הפרת]

وازورَّ بالعِيسِ عن الزَّورْاءِ הטה את הגמלים הלבנים מאל-זורְאאִ [כינוי לבגדד]

ولا تقف بالموصل الحدباء ולא תעמד בקימורי [חומות] מוסול

إن شهاب القلعة الشهباء הנה כוכב המבצר האפור

محرق شيطان صروف الدهر – שורף את שד תהפוכות הזמן

השיר מהלל את מארדין לעומת ערים משמעותיות בתקופה, אל-חלה, בגדאד ומוסול, שע"פ המשורר אינן שקולות לה. אבן ג'זי ממשיך מסביר:השיר (מסמטה) הוקדש לשליט מרדין, המלך הארתוקי אל-מנצור נג'ם אל-דין ע'אזי השני שנודע בהיסטוריה כאוהב יופי גדול, שהזהיר את הפולשים למארדין שלא לדרוך על הוורדים שלו בגן האהוב עליו.

בהמשך עובר אבן בטוטה לדווח על הסולטן העכשווי במארדין, בנו של אל מנצור מן הפסקה הקודמת. אצל אבן בטוטה הוא נקרא אל-מלך אל-צאלח (الملك الصالح) שמלך במארדין בין השנים 1312-1364 לספירה. הוא מספר על נדיבותו הרבה ומדגים:

" הוא אל-מלך אל-צאלח, בנו של אל-מלך אל-מנצור, אשר הזכרנו  קודם לכן, והוא ירש את המלוכה מאביו ולו הנדיבות/האצילות המפורסמת. ואין נדיב ממנו בארץ עיראק, סוריה רבתי ומצרים. המשוררים והעניים הולכים אליו, והוא נותן להם מתנות ביד רחבה, בהתאם למסורת אביו. פנה אליו אבו עוביד אללה מוחמד אבן ג'אבר אל-אנדלוסי, אל-מרווי העיור [משורר אנדלוסי] אשר [חרז] לו שבחים, אז הוא העניק לו עשרים אלף דירהם."

הפסקה האחרונה נותנת לנו הצצה לפועלו של שליט מארדין:

"והוא עסק במתן נדבות, במדרסות [מוסדות להשכלה גבוהה בעולם המוסלמי], בזאוויות [מילולית זווית, בשלהי ימי הביניים מתאר בית הארחה למטיילים ובני אחווה סופיים] להאכלת הנזקקים. היה לו ווזיר גדול, האימאם המלומד, המיוחד בזמנו, יחיד סגולה בתקופתו ג'מאל אל-דין אל-סנגאוי שהתחנך בטבריז והכיר את המלומדים הגדולים"

כך שהאג'נדה שלו, לפחות בפסקה הזו, היא אסלאמית קלסית וכוללת צדקה והשכלה מוסלמית ומעין בתי מחסה לאורחים ואוכלוסייה נזקקת. הוא משבח גם את הקאדי הראשי  (قاضى قضاته) ברהאן אל-דין אל-מוסלי (برھان الدین الموصلى) בעיקר בשל צניעות והעובדה שהוא לובש בגדי צמר שאינם שווים עשרה דירהם. לא מצאתי אזכורים נוספים של הווזיר או הקאדי מעבר לאבן בטוטה.  לאחר מכן הוא חזר לבגדד.

המסע של אבן בטוטה הוא כאמור מעט יותר מ-100 שנה אחרי פטירתו של אל-ג'זרי והוא מגיע אל מארדין ולא לדיארבקיר. גם בעיני אבן בטוטה וגם בעיני משורר החצר העיר הארתוקית משתווה או אף עולה על ערי האסלאם המרכזיות כך שהשאלה של מרכז ופריפריה מקבלת תפנית מסוימת. גם הפריחה התרבותית נראית עדיין בברור. לנסיכות הקטנה יש משורר חצר, יש עיסוק בהשכלה מוסלמית גבוהה ובתמיכה באומנות. אין כאן אינפורמציה ישירה על אל-ג'זרי ופועלו אבל אם ניתן לדבר על "DNA תרבותי" זה נראה כאילו יש חוט מקשר בין הנסיכות הארתוקית בדיארבקיר ופריחתה התרבותית בשלהי המאה ה-11 וראשית המאה ה-12 ובין הנסיכות הארתוקית שאנו פוגשים דרך עיניו של אבן בטוטה.

מאת

תיבות נוספות עם מנעולי אותיות

הקדמה

אחד התענוגות המשובחים של תחזוקת בלוג שכזה הוא המיילים שאני מקבל מידי פעם וחושפים אותי לאינפורמציה שלא היכרתי. הפעם על שלוש תיבות עם מנעולי אותיות המזכירות מאד את התֵבָה  עם מנעול 12 האותיות  שתכנן אל-ג'זרי:

התבה מאוסף ח'לילי (ناصر خليلي)

התבה מהבזיליקה של סנט סרווטיוס במאסטריכט (הולנד)

התיבה של אל בגדאדי (البغدادي)

 

התֵבַה מאוסף ח'לילי

ברנרד גלגר ( Bernard Gallagher) הפנה את תשומת ליבי לקשר שמצא בין ציור הבשורה המפורסם של ליאונרדו דה וינצ'י לבין המכונות של אל-ג'זרי:

למיטב ידיעתי אין תרגום של אל-ג'זרי ללטינית ואני לא מכיר עיסוק באל-ג'זרי במערב לפני עבודתם פורצת הדרך של פריץ האוזר (Ftitz Hauser) ואילהרד ווילדמאן (Eilhard  Wiedemann) ב1915. אי אפשר כמובן לדעת אם כתב יד בערבית התגלגל לידיו של ליאונרדו. אתם יכולים לקרוא בעצמכם ולהשתכנע (או לא). אבל במהלך החיפושים שלי בעקבות המייל של ברנרד גיליתי את התבה הזאת באוסף ח'לילי:

סר נאסר דיוויד חלילי ( ناصر داوود خل یلی ) הוא חוקר, אספן ונדבן בריטי-איראני אשר החל מ- 1970 בנה  אוסף אומנות פרטי מהעשירים ביותר בעולם, האוסף מתועד ב-36 כרכים שאפשר לראות כאן וכולל מכתבי יד עתיקים מהמאה ה-4 לפנה"ס בארמית מבַּאקְטְרִיָה, מזרח אפגניסטן של ימינו, ועד חפצי אמנות יפניים מן המאה ה19. חלק חשוב של האוסף הוא חפצי אמנות אסלאמיים בין השנים 700 -2000, וביניהם התבה. היא מתועדת בכרך ה-12 " Science, Tools & Magic Part Two: Mundane Worlds"

בניגוד לתיבות מאספהאן (שמופיעות בפוסט המקורי ) התבה הזו לא חתומה ולא מתוארכת. היא יצוקה מפליז ומשובצת בכסף. על סמך עבודת המתכת אפשר לשער שהתיבה נעשתה בג'זירה בין אמצע המאה ה-13 למאה ה14. כמו התבה של אל-ג'זרי יש לה ארבע חוגות עם 16 אותיות ובחירת אותיות נכונה מאפשרת את פתיחת המכסה וכמו אצל אל-ג'זרי נבחרו 16 האותיות שאינן נזקקות לניקוד דיאקריטי (ניקוד הבחן) כמו ب (בא) או ن (נון), כאשר רק מיקום הנקודה מבדיל בין האותיות. מנגנון הנעילה פשוט יותר מן המופיע אצל אל-ג'זרי (נכון לכל שלוש התיבות) וכולל רק ארבע אותיות לעומת תיבתו של אל-ג'זרי שם נדרש לדעת 12 אותיות (הסבר מפורט בפוסט המקורי). אין בספר צילומים של המנגנון, ואם אשיג אותם בעתיד, אשמח לערוך השוואה יותר מפורטת.

התֵבַה ממוסול של אל-בגדאדי (البغدادي)

בספר של אוסף ח'לילי יש אזכור של שתי התיבות  מאספהאן ושל תיבה אנונימית מניו יורק. את התבה מניו יורק לא מצאתי אבל במהלך חיפושי מצאתי את התבה הזו ממוסול שנמכרה בבית המכירות כריסטיס (christie's) ב-2010:

זוהי תיבת פליז עם שיבוצי כסף שהוסרו ברובם בעזרת אזמל, הכסף נותר רק באזור המנעול ובמקומות שהיה קשה להסירו. בנוסף לקישוטים הגיאומטריים יש סצנות ציד, דמות על גמל ועוד. על התבה יש  כיתוב, זהו הצילום היחידי שמצאתי, אבל אם אני מבין נכון יש על התבה שני סוגי כיתוב אחד באות נסח'י (قلم النسخ), כתב קטן ועגול בקליגרפיה ערבית, והשני באות כופית (خط كوفي), הצורה הקליגרפית העתיקה ביותר של הכתב הערבי. הטקסט כולל סיסמאות כמו الماجد والملك שפרושו פאר ושלטון וגם את שם האומן שהכין את הקופסה: מוחמד אל בגדאדי. גם לתיבה זו מנעול דומה אך פשוט משל אל-ג'זרי עם ארבע חוגות המוצבות בארבע פינות המכסה. כאשר שילוב החוגות כולל את ארבע האותיות הנכונות אפשר להרים את המכסה ע"י סיבוב הידית במרכז. אם הבנתי נכון אז בתבה הזו המנגנון נשמר אבל האותיות שהיו כנראה חקוקות על שיבוץ הכסף חסרות.

התֵבַה שבבזיליקה של סנט סרווטיוס

כמעט באותו השבוע כתבה לי Danielle Arvanitis על תבה משנהב שראתה בבזיליקה של סנט סרווטיוס (Basilica of Saint Servatius) במאסטריכט (הולנד):

על פי האגדה, סרווטיוס הקדוש (Saint Servatius) היה ארמני בן  המאה ה-4 לספירה אשר הגיע לעיר מאסטריכט והפך לבישוף הראשון של הולנד. לאחר פטירתו נקבר בבזיליקה שהפכה לאחד המקומות הקדושים ולסמל של העיר מאסטריכט.

יש עדויות על עליה לרגל אל הבזיליקה כבר מהמאה ה-6 לספירה וגם דמויות היסטוריות כמו קרל הגדול, הנרי השני ואחרים עלו לרגל אל שרידיו של הקדוש הנמצאים בתוך ארון קבורה מפואר השייך לאוצר הבזיליקה.  בנוסף לשרידים יש באוצר פריטי אומנות ייחודיים כולל אוסף מרהיב של בדי משי עתיקים, ביצי יען וגם התבה הזאת.

לא מצאתי מאמרים מדעיים הדנים בתבה מלבד מאמר של J. Klamt מ-1985 בגרמנית שיש לי רק את כותרתו  המקסימה  "Elfenbeintasten mit Kombinationsschloss" שפרושה הוא "מנעולי קומבינציה ומפתחות שנהב". על פי הכיתוב לתמונה, מקור התיבה הוא בסיציליה מן המאה ה-13. אני אסיר תודה על כל אינפורמציה אבל בחומרים שלא עוברים ביקורת מדעית יש לא מעט טעויות כך שיתכן שזה נכון ויתכן שלא.

אמירות סיציליה הייתה אמירות מוסלמית שבירתה פלרמו בשנים 831 – 1091 לספירה. בשנת 826 ערק מצביא ביזנטי בשם אאפמיוס, שחבר לשליט האע'לבי  (בערבית: أغالبة, שושלת אמירים מוסלמים ששלטו על ממלכה צפון אפריקאית) והעביר לצי המוסלמי את טכניקת "האש היוונית" חומר הצתה נוזלי מסוכן מאוד, שניתן היה להתיזו ביבשה ובים ויש האומרים אף מתחת למים. הסיפור הזה מצדיק פוסט נפרד משום תהליך הכנתה של האש היוונית נשמר בסודיות רבה, ועד היום לא יודעים בוודאות מה היו מרכיביה.

כך או כך תחת השלטון המוסלמי, הפכה סיציליה למרכז סחר בים התיכון והיו בה קהילות מוסלמיות, נוצריות ויהודיות גדולות ומשגשגות. בהמשך נפלה סיציליה בידי הנורמנים (שבטים ממוצא ויקינגי), ב-1240 החלו גירושים, כפיית הנצרות ופרעות באוכלוסייה המוסלמית והיהודית, דבר שהוביל להגירה ולהתנצרות של האוכלוסייה.  אם התבה היא באמת מסיציליה היא ככל הנראה לפני 1240, קרובה מאד לתקופתו של אל-ג'זרי.

כספות?

מנעולי האותיות גורמים לנו לחשוב על כספות אבל התיבות האלו (כל השלוש המוזכרות וגם המקורית של אל-ג'זרי) אינן כספות כלל והתבה מן השנהב מדגישה זאת. היו במאה ה-12 נפחים מיומנים עם יכולות גבוהות מאד בפלדה והעובדה שהתיבות נבנו מפליז או אפילו משנהב אומר שהן לא נועדו להגן על רכוש יקר מפני פריצה. גם אל-כנדי (الكندي ) וגם אל-בירוני (البيروني ) כותבים במאות ה-9 וה-10 על פלדה וחישולה וספציפית על פלדת דמשק (فولاذ دمشقي) שהיא פלדה עשירת פחמן שעברה עיבוד מיוחד. למרות השם שלה, מקורה של פלדת דמשק אינו בעיר דמשק, אלא באזור הודו, משם עברה לארצות ערב. האירופאים, שהגיעו למזרח התיכון בתקופת מסעי הצלב, הביאו את החרבות לאירופה. הבחירה בשנהב או בפליז מעידה כי התיבות האלו שכנו בבטחה בארמון מוגן, כמו של השליט הארתוקי בדיארבקיר. יתכן שהן הכילו מסמכים שנועדו רק לעיני השליט ויועציו הקרובים או שהן נועדו להפליא ביכולות הנדסיות ואסתטיות גבוהות.

מאת

אִבְּן גֻ'בַיִר (ابن جبير) והנסיכות הארתוקית

הקדמה

מאז שפגשתי את ספרו של אל-ג'זרי אני מקווה למצוא נוסע מוסלמי מן המאות ה-12 או ה-13 שביקר בחצר הארתוקית (الأرتقية) וראה במו עיניו את שעון הפיל ומכונות נפלאות אחרות שבנה אל-ג'זרי. זוהי ככל הנראה פנטזיה ילדותית למרות שיש עדיין כתבי יד ערביים רבים שלא תורגמו או אפילו לא קוטלגו ואין איש היודע מה כתוב שם.

כפי שכבר כתבתי בעבר אנחנו יודעים על שלושה ספרים שיצאו מן הנסיכות הזעירה הזו: הספר של אל-ג'זרי שהוא הסיבה שלשמה התכנסנו. שנים ספורות לפניו חיבר אֻסאמה בן מנקד' (أسامة بن منقذ) את ספרו "ניסיון חיי" (كتاب الاعتبار, מילולית ספר ההרהורים) שתורגם עם מבוא והערות ע"י אלה אלמגור המנוחה, ויש גם ספר שלישי, פחות ידוע, שכתב אל-ג'וברי (الجوبري) בשם  ספר "מאחזי העיניים" (كتاب المختار في كشف الأسرار) שתורגם רק לאנגלית. שלושת הספרים שהגיעו אלינו מנסיכות זעירה באנטוליה מייצגים רק חלק מן הפריחה התרבותית בתקופת הארתוקים. האם ניתן ללמוד משהו על הארתוקים ועל הנסיכות מן הנוסעים שביקרו בה או בסמוך?

במהלך חיפושי מצאתי נוסעים מפורסמים מאוד כמו  אִבְּן גֻ'בַיִר שיצא ממוסול ביוני 1184 לכיוון חלב בדרכו לדמשק. הוא עבר בפאתי האזור הדרומי של הנסיכות הארתוקית. ב-1326 אִבְּן בַּטוּטַה (ابن بطوطة)  ביקר במארדין (ماردين) ובמקומות נוספים. בפוסט הזה אתמקד באִבְּן גֻ'בַיִר ובהמשך אולי אכתוב על אִבְּן בַּטוּטַה ועל נוסעים נוספים שאיתרתי: נַאצִר חִ'סְרוּ (ناصر خسرو ) שהיה בדיאר בכר (ديار بكر) ב-1046 כאשר נשלטה עדיין ע"י המרואניון (مروانيون). אבו אל-חסן אל-הרוי (أبو الحسن الهروي) שביקר באזור ב-1215 ואבן שדאד (عز الدين ابن شداد ) שכתב הרבה על  על דיאר בכר. זוהי מפה של החלק הזה של מסעו של אִבְּן גֻ'בַיִר:

מפה של הנסיכות הארתוקית, סימנתי את הגבולות המשוערים בשחור. המסלול של אִבְּן גֻ'בַיִר בירוק.

מסעותיו של אִבְּן גֻ'בַיִר בנסיכות הארתוקית

אבו אל-חסן מחמד בן אחמד בן ג'ביר (أبو الحسين محمد بن أحمد بن جبير) נולד ב-1145 בוולנסיה, מת ב -1217 באלכסנדריה, מצרים. הוא נודע בזכות ספר המתעד את העלייה לרגל שלו למכה שהחלה בשנת 1183 והסתיימה עם שובו לגרנדה בשנת 1185. הוא כתב תיאור חי של המסע הזה בספרו מסעותיו של אִבְּן גֻ'בַיִר (رحلة ابن جبير). בשנת 580 להג'רה או  1184 לפי לוח השנה האזרחי הוא הגיע אל נְצִיבִין  (نصيبين), עיירה במסופוטמיה עילית, כיום בטורקיה המודרנית נקראת נוסאיבין (Nusaybin). זו היא עיר עתיקה, שמוזכרת כבר בתקופה האשורית. במאה ה-12 היא החליפה ידים פעמים רבות, לתקופה קצרה כבש אותה אילע'אזי בן ארתוק (إيلغازي بن أرتق) ששלט במארדין מ1107-1122. אִבְּן גֻ'בַיִר רק חלף בשולים הדרומיות של הנסיכות, שנים ספורות אחרי שאל-ג'זרי התחיל את שרותו  בחצר המלוכה. יתכן מאד שעבודותיו המונומנטליות של אל-ג'זרי עדיין לא נעשו או ששמען לא הגיע אליו. עדיין ניתן להתרשם מתיאורו הפיוטי של נציבין:

" עתיקת יומין ונודעת בעברה, צעירה למראה ותוכה תש מזקנה, יפה למראה ומושלמת במידתה, לא גדולה ולא קטנה, לפניה ואחריה משתרעים כרי דשא ככל שהעין תראה, אללה יצר פלגי מים הזורמים בכל הכיוונים להשקותה. לימינה ולשמאלה בוסתנים עמוסים בעצים עם פירות בשלים וביניהם זורם לו נהר, המתעקל כצמיד, והגנים תואמים לגדותיו וצל העצים נפרש על פני הנחל. ירחם אללה על אַבּוּ נֻוַאס אלְ-חַסַן בְּן הַאנִי אלְ-חַכַּמִיּ, (أبو نواس- בעל התלתלים, משורר החצר של הח'ליפה הרון אל-רשיד, לדעת רבים מגדולי המשוררים הערביים בכל הזמנים) אשר אמר:

"טובה היתה אלי נציבין באחד הימים והייתי טוב אליה

לו יהא חלקי בעולם הזה נציבין"

אִבְּן גֻ'בַיִר ממשיך ומתאר את העיר ואת הנחל שנכנס לעיר, עובר ברחובות ומגיע למסגד שם הוא נשפך לשני אגנים, האחד במרכז, במסגד והשני ליד השער המזרחי ומגיע לשתי מזרקות. התיאור הזה מעניין במיוחד משום שאל-ג'זרי מציג בספרו תכנון של שש מזרקות המשנות את צורתן. לכל המזרקות של אל-ג'זרי יש מערכת בקרה המבוססת על זמן. היום זה טריוויאלי לשלוט על מזרקה באמצעות מערכת בקרה אלקטרונית, אבל במאה ה-12 זה היה אתגר הנדסי משמעותי, ואל-ג'זרי הציע לו מגוון פתרונות מרשימים. מקור מים, כמו הנחל שאִבְּן גֻ'בַיִר מתאר ואגן צבירה למים ומזרקה הם המרכיבים שמהם בנה אל-ג'זרי את המזרקות המשוכללות שלו והטקסט מדגים את זמינותם.

בפסקה הבאה אִבְּן גֻ'בַיִר מדבר על שליטי נציבין: ושליטה הוא מעין אל-דין (معين الدين) אחיו של מעז אל-דין (معز الدين) שליטה של מוסול. שליטי של מוסול במאה ה-12 היו הזנגידים (الدولة الزنكية). כמו הארתוקים הם שושלת טורקמנית משבט האֻע'ֻז (أُغُز) ששלטה על חלקים מן המזרח התיכון כולל מסופוטמיה במידות שונות של עצמאות מהאימפריה הסלג'וקית. שנות ה-80 של המאה ה-12 היו מסובכות פוליטית בגלל הלחץ שהפעיל צַלַאח אַ-דִין (صلاح الدين) על השליטים המקומיים בסוריה רבתי ובמסופוטמיה, כולל כיבוש חלב ב-1182, כיבוש דיאר בכר ב-1183 וניסיון שנכשל לכבוש את מוסול. הנסיכים המקומיים שלטו בחסדו, והפכו במידה רבה ואסלים שלו. כך אן כך ברור שהארתוקים לא שלטו בנציבין ב-1184 וזה מצביע על מידותיה הזעירות של הנסיכות.

לאחר פגישה עם שיח' צדיק בשם אבו אל-יַקְטַ'אן (أبو اليقظان) ממשיך אִבְּן גֻ'בַיִר אל דניצר (دنيصر). היום נותרו חורבות ימי ביניימיות 20 ק"מ דרומית מערבית למארדין על יובל של נהר חבור (خابور)  דניצר אינו נתפסת כמקום חשוב באסלאם, ולא היתה מעולם מבוצרת. שגשוגה תחת הארתוקים משתקף במסגדים ובמדרסה ששרידיהם נותרו.

גם פה אִבְּן גֻ'בַיִר מתאר:

"היא נמצאת במישור רחב ידיים, וסביבה בוסתנים ירוקים ריחנים, מושקים בגלגלי מים ( ساقية), והיא נוטה לטבע המדבר, היא לא מוקפת חומה, והוא שוקקת אדם, ולה שווקים עשירים, ומקורות פרנסה בשפע, והיא מקום המפגש, תחנה לקנייה ומכירה לאנשי סוריה רבתי, דיאר בכר, אאמד, ולביזנטיים המקבלים את מרות הנסיך מסעוד, ויש לה אדמה חרושה לרוב והרבה שירותים לרווחת הכלל."

אני לא יודע למה הוא מציין בנפרד את דיאר בכר (ديار بكر) ואת אאמד (آمد) למיטב הבנתי אאמד היא השם העתיק של דיאר בכר. מעניין האזכור של גלגל המים -הסאקיה, המתקן היעיל ביותר להעלאת מים בו השתמשו עד להכנסת משאבות ממונעות. זהו מתקן מכני העושה שימוש בחגורה של דליים או כדים המופעלת ע"י גלגל אנכי המחובר לגלגל אופקי המונע בכוח בעלי חיים (שוורים או חמורים). בספרו של אל-ג'זרי יש חמש משאבות מים או בשפתו של אל-ג'זרי: " מכונות להעלאת מים מבארות לא עמוקות ומנהר זורם" ואחת מהן היא סאקיה מוזרה המופעלת ע"י גלגל כפות ומערכת גלגלי שינים אבל יש בה פרה מדומה מעץ. עוד על חידת הפרה המדומה כאן.

לאחר מכן אִבְּן גֻ'בַיִר מספר ששליט העיר הוא קֻטַב אל-דין (قطب الدين ) ששולט גם במארדין (ماردين), דארי (داري) וראס אל-עין( رأس العين) והוא קרוב של בני אתאבךּ (ابنا أتابك – הזנגידים ששלטו במוסול ונציבין). המדובר הוא בקטב אל-דין אילע'אזי הII (قطب الدين إيلغازي II) ששלט במארדין בין השנים 1176-1184 ואף השאיר לנו מטבעות עם דמותו:

דירהם קטב אל-דין אילע'אזי הII.

הפיסקה הבאה של אִבְּן גֻ'בַיִר יוצאת דופן וביקורתית מאד כלפי השליטים המוסלמים, מלבד צלאח אל-דין. על מנת להבין אותה יש לדעת שהשמות בערבית הם בעלי משמעות: "אלדין" (הלמד לא נשמעת) היא "הדת" ו"צלאח" פרושו טוב, הגינות יושר כך ששמו של המצביא האיובי צלאח אלדין פרושו "טוּב הדת". פרוש השם "קֻטב אל-דין" הוא "מנהיג הדת" וכן הלאה.

" לערים האלו סולטאנים שונים, כמו המלכים של ממלכות אנדלוסיה, כולם מתהדרים בקישוט [הכוונה לשמם ] שמיוחס לדת [אלדין], לא תשמע דבר מלבד תארים מרהיבים שלמשכילים הם חסרי ערך, בדבר זה פשוטי העם והמלכים שווים ושותפים בזאת העשיר וחסר הכל, אין אחד שנקרא באופן שמתאים לו, או בתואר שהוא ראוי לו. חוץ מצלאח אל-דין, שליטה של סוריה רבתי, ארץ מצרים, חג'אז ותימן, הידוע בזכות החסד והצדק"

השער השני בספרו של אל-ג'זרי מוקדש ל"הכנת כלים ודמויות למועצות שתיה" הפרק הזה מכיל עשר המצאות משעשעות למסיבות שתיה. למשל האוטומטון (בובה מכנית) ששותה את שארית יין המלך. זו עדות ברורה לכך שהחצר הארתקית בדיאר בכר חיתה עם אלכוהול בשלום. יש שפע של אזכורים לאסלאם ולמנהגיו בספר ובו בזמן מתקיימים משתאות מלאי משחק ושעשוע ללא כל התנצלות או הסתרה. האם הדואליות הזו היא שהביאה להתפרצות של אִבְּן גֻ'בַיִר?

מדנציר המשיך אִבְּן גֻ'בַיִר דרומה לראס אל-עין ( رأس العين), עדיין חלק מהנסיכות הארתוקית. לא מצאתי שם מידע מועיל על הארתוקים, אבל התיאור כל כך מושך את הלב, שהבאתי את הדברים כלשונם:

" השם הזה [ראש המעיין] הוא מן האמיתיים שבתיאורים, ונושאו הוא המכובד שבנושאים, והוא שאללה שיתעלה גרם למעיינות לנבוע מאדמתו ולהזרים מים בשפע. הם מתפצלים לפלגים הזורמים בכרי דשא ירוקים כמו פסי כסף בשטיח אזמרגד, מוקפים בעצים ובוסתנים המגיעים עד לגדות. שני מעינות שופעים האחד מעל משנהו, הגבוה מן השניים נובע מעל האדמה בין אבנים קשות כמו מערה חלולה. המים מתרחבים עד שהם הופכים לבריכה גדולה, ומשם זורמים אל נהר גדול כמו הגדול שבנהרות, ופוגשים  את מימיו של המעיין השני. והמעיין הזה הוא אחד מפלאי יצירותיו של אללה האדיר והנשגב, כי הוא נובע מסלע קשה בלב האדמה, כארבע קומות אדם עומקו או יותר, ושם הוא מתרחב ונהפך למכל עמוק ומתפרץ אל פני האדמה. לעיתים שחיין חזק מחליט לשחות בעוצמה, לצלול לעמקי המים כדי להגיע לקרקעית אבל המים גועשים בכוח הבוקע מן המעיין, עד שהצלילה מסתיימת במחצית העומק או פחות; כזאת ראינו במו עינינו. מימיו זכים במיוחד וטעימים מן הסַלְסַבִיל [מעיין בגן העדן הנזכר בקוראן] וכל דבר נשקף מתוכו, אם דינר יושלך למים בלילה חשוך, גם הוא לא יסתתר, ודגים בו דג גדול, מן הדגים הטעימים ביותר שיש".

מאת

שעון הכתבן מבאר שבע

הקדמה

לפני מספר שנים הגיעו אנשי "יד הנדיב": ד"ר אשר רגן, ראש תחום מצוינות אקדמית ושורוק אסמעיל, ראש תחום חברה ערבית למכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע. הם היו מוטרדים ממיעוט החוקרים הערבים, במכון ויצמן ובכלל האוניברסיטאות בארץ. מספר החוקרים הערבים עלה מעט בשנים האחרונות וכמעט מגיע ל- 3% (לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), בעוד שהערבים הם כ20% מן האוכלוסייה. המצב בתעשיית ההי-טק לא יותר טוב. זה רע לאוניברסיטאות, רע לתעשיית ההייטק ורע לחברה הערבית.

כתוצאה יזמתי את תכנית מעל"ה- מצטיינים ערבים למדע והנדסה, בעזרת יד הנדיב וקרן קלרמן, שנועדה לענות על על הצרכים הייחודיים של תלמידים מצטיינים מהחברה הערבית במדעים ובמתמטיקה. אני מאוד אוהב את התוכנית וכך גם התלמידים והוריהם אבל לא עלה בדעתי שהיא תתחבר באופן קצת מוזר עם האהבה שלי לספרו של אל-ג'זרי.

אמיר אגבאריה למד אצלי במחזור השני של התוכנית וכשהבאתי לכיתה את מהדורת הפקסימיליה של ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים  הוא גילה בה עניין ובהמשך הוא העמיק הרבה יותר ובחר לבנות את שעון הכתבן במסגרת לימודי ההנדסה שלו באוניברסיטת ב"ש.

שעון הכתבן של אמיר אגבאריה

אמיר, יחד עם סטודנט נוסף, עמית סילברסטיין בנה דגם מדויק הנדסית של שעון הכתבן. זוהי אינה רסטורציה הם השתמשו בחומרים מודרניים ובתהליכי יצור מודרניים כמו חיתוך בלייזר, מחרטה , מדפסת תלת מימד ועוד :

תהליכי היצור של שעון הכתבן

אבל השעון שהתקבל פועל בדיוק ע"פ התכנון של אל-ג'זרי וזהה לשעון המתואר בספר:

הסוגייה שהם בדקו היא קצב זרימת המים (אפשר לקרוא יותר על הפיזיקה כאן) אבל הם יודעים את משוואת ברנולי ואל-ג'זרי נאלץ לבנות את הכלי בניסוי וטעיה. יש מספר סרטונים/ סימולציות של השעון באינטרנט אבל למיטב ידיעתי זה שעון הכתבן הראשון שנבנה אחרי כ-800 שנה! הידד לאמיר ולעמית!

זהו סרטון קצר המראה את השעון בפעולה:

 

מאת

האחים בנוּ מוּסָא

הקדמה

מזמן לא כתבתי פוסט חדש, קצת כי סיימתי את כל חמישים המכונות של אל-ג'זרי, קצת כי שקעתי בלימודי ערבית אבל נשארו כל מיני קצוות פתוחים. אל-ג'זארי פותח את השער הרביעי המכיל מזרקות המשנות צורתן וחלילים מתמידים, באמירה הקצרה, שהוא "לא הולך בדרכם  של הבנוּ מוּסָא ( بنو موسى ) אללה ירחם עליהם, אשר קנו לעצמם שם בנושאים אלה בזמנים קדומים".  סיפרתי מעט על הבנו מוסא כאן אבל בניגוד לאל-ג'זארי שישב בנסיכות זעירה באנטוליה הבנו (בניו של) מוסא היו בין הדמויות החשובות ביותר בחיים האינטלקטואלים והפוליטיים של בגדד,  הבירה של החליפות העבאסית ומרכז  רוחני ולימודי החשוב ביותר במאה התשיעית. בהתאמה יש לנו שפע של חומרים היסטוריים עליהם כמו כיתאב אל פיהריסט (كتاب الفهرست) של אבן אל-נדים שעליו כבר סיפרתי וגם מקורות נוספים שיוזכרו בהמשך. בפוסט הזה אספר את סיפורם ובעתיד אכתוב על כמה מן המכונות היותר חשובות בספרם.

זהו ציור אילוסטרציה, אנחנו לא יודעים איך הם באמת נראו

ביוגרפיה

האחים מוחמד, אחמד ואל-חסן בנו מוסא חיו ופעלו בבגדד. אין לנו תאריכי לידה ופטירה מדויקים מלבד מוחמד שנפטר ב-873 לספירה. אבל הם התחילו את חייהם בתור הזהב של האימפריה העבאסית, בזמן שלטונו של הח'ליפה העבאסי החמישי הארון אל-רשיד (هَارُون الرَشِيد). גיבור סיפורי אלף לילה ולילה אז אותו אתם מכירים. הם ביססו את מעמדם בתקופת הח'ליפה העבאסי השביעי אל-מאמון אבן הארון (ابو جعفر عبدالله المأمون بن هارون) וסיימו את חייהם בראשית הירידה של בית עבאס ומעבר הכוח לשושלות הפרסיות והתורכיות.

אל-קפטי (علي بن يوسف القفطي) המספר שמוסא אבן שאקר היה שודד דרכים בח'וראסאן שהתיידד עם הח'ליף אל-מאמון בתקופה שהח'ליף היה עדיין מושל מחוזי. היסטוריון מפוכח יטיל בזה ספק משום שאל-קפטי חי כ-300 שנה מאוחר יותר ואין  שום תיעוד בן התקופה של הסיפור הזה  או וכנ"ל גם במאות השנים שחלפו.  כך או כך מוסא בן שאקר, התקרב אל הח'ליפה לעתיד ומתואר בדרך כלל כ"אל-מֻנְגַ'מ" (المنجم) שמשמעותו אסטרונום או אסטרולוג (הכוכבים עוד יחזרו בסיפור הזה יותר מפעם אחת). במותו הוא הפקיד את בניו לטיפולו של אל-מאמון ששלח אותם לבית החוכמה (بيت الحكمة). יש ויכוח בין החוקרים איזה מן מוסד זה היה,  למעוניינים אני ממליץ על הספר המעניין של  ג'ים אל-ח'לילי. הוא מסביר את מה שאנחנו יודעים ומה המחלוקת. אם נשפט רק על סמך היכולות האקדמיות של האחים בנו מוסא, הרי שהוא היה מוסד מדהים.

הם רכשו ידע רב בגיאומטריה, בהנדסה מכנית, במוזיקה ואסטרונומיה. קשה להבחין ביניהם אבל מוחמד, שהיה המשפיע ביותר משלושת האחים, התמחה בגיאומטריה ובאסטרונומיה והצטיין בכל המדעים, למעט בניית מכשירים מכניים שהייתה המומחיות של אחמד. גרגוריוס בר הבראוס, הידוע גם בשם "בר עבריא" לאזכור מוצאו היהודי, כתב במאה ה-13 ש"אחמד היה פחות ממנו [כלומר מוחמד] בכל המדעים למעט בבניית מכשירים מופלאים, שבו דברים נחשפו בפניו כמו שלא נחשפו לאף אחד אחר"

אל-חסן היה גאומטריקן מבריק עם זיכרון יוצא דופן ויכולת דדוקציה מרשימה. מספרים שאחד מיריביו ניסה פעם להכפיש אותו מול הח'ליפה אל-מאמון באומרו שאל-חסן קרא רק שישה מתוך 13 ספרי "יסודות" של אוקלידס. אל-חסן השיב באומרו כי אין צורך לקרוא את השאר משום שהוא יכול להגיע לתשובות לכל אחת מבעיותיו של אוקלידס בדדוקציה. אל-מאמון הכיר בכישוריו של אל-חסן, אך לא סלח לו ואמר: "העצלנות מנעה ממך לקרוא את כולו – "היסודות" הוא לגיאומטריה כמו שהאותיות א', ב' לדיבור וכתיבה" .

רק שלושה ספרים של הבנו מוסא שרדו, שניים המופיעים בפיהירסט וספר על אוטומטון מוזיקלי לו אקדיש פוסט נפרד. שני הספרים הם ספר ההתקנים המופלאים, שאכתוב על מקצת מכונותיו בפוסט הבא והספר על חישוב מישורים וצורות מעגליות שנותר תרגום שלו ללטינית וגם גרסה ערבית  מאוחרת, כתובה מחדש וערוכה ע"י נציר אל-דין טוסי ( نصیر الدین طوسی). רשימה חלקית של הספרים בפיהירסט:

הנדסה

ספר המאזניים – كتاب في القرسطون

ספר ההתקנים המופלאים. كتاب الحيل  מיוחס לאחמד.

ספר בניית אצטרולב كتاب في عمل الأسطرلاب

אסטרונומיה (הבטחתי כוכבים!)

טבלאות אסטרונומית زيج

ספר התנועה הראשון של המעגלים השמימיים – كتاب حركة الأفلاك الأولى – מיוחס למוחמד

על הנראות של הירח – رؤية الهلال على رأي מיוחס למוחמד

ספר על השנה השמשית كتاب في سنة الشمس

תרגום של ספר סיני  שנקרא ספר המעלות על גלגל המזלות

מתמטיקה

ספר על חישוב מישורים וצורות מעגליות – كتاب معرفة مساحة الأشكال البسيطة والكريّة

תיקון ספר הצורות הקוניות מאת אפולוניוס – إصلاح كتاب المخروطات لأبلونيوس- מיוחס למוחמד

ספר הגיאומטריה שהוצג על ידי גאלן – كتاب الشكل الهندسي الذي بيّنه جالينوس- מיוחס למוחמד

מחשבות על חלוקת הזווית לשלוש – قول أحمد ابن شاكر في تثليث الزاوية- מיוחס לאחמד

אחת המשימות המוקדמות שלהם, בהוראת אל-מאמון, הייתה לבדוק את היקף כדור הארץ. לצורך כך הם בנו בסיס במדבר בצפון עיראק ומדדו את קו הרוחב (latitude) ביחס לכוכב הצפון [שוב כוכבים!].  לאחר מכן הם הלכו צפונה עד שקו הרוחב השתנה במעלה אחת ומדדו את מרחק ההליכה. הם חזרו על הפעולה בכיוון דרום ומדדו שוב. הם מצא שמעלה אחת שקולה ל107.28 ק"מ ומכאן שהיקפו של כדור הארץ הוא 38,620 ק"מ. זו טעות של פחות מ-3.6% ביחס למדידות העכשוויות!

בחלוף השנים אל- מאמון, הח'ליפה חובב המדעים והתרבות, מת ולשלטון עלה אל-מֻתַוַכִּל, ח'ליפה חובב בניה. מוחמד ואחמד ניהלו עבורו עבודות ציבוריות. אנו מוצאים אותם בין קבוצה של עשרים אנשים האחראים על בניית העיר החדשה, אל-ג'עפריה  במסגרת המאבקים בחצר הח'ליף הם הסתכסכו עם המלומד אל-כנדי והניעו את אל-מתוכל לצוות על הכאתו ולאפשר להם להחרים את ספרייתו. [זו לא הפעם הראשונה שאני שומע על מהנדס נפלא עם התנהגות מחורבנת אבל כל פעם זה מזעזע אותי מחדש.] בהמשך הםמסרו את החפירה של תעלה המכונה אל-ג'עפריה, בעקבות העיר,  לקבלן משנה פחות מיומן שעשה שגיאה בשיפוע כך שהתעלה לא מילאה את מטרתה. כשהגיעה השמועה אל אל-מתוכל הוא איים לצלוב את האחים על גדות התעלה. בהתחשב במה שאנו יודעים על אל-מתוכל זו לא מטאפורה. בייאושם פנו האחים למהנדס מפורסם שהסכים להעניק  את עזרתו רק אם יתחייבו להחזיר את ספריו של אל-כנדי. הוא בדק עם האסטרולוג שלו (שוב הכוכבים!) שאמר לו שאל-מתוכל ימות לפני תום הקיץ וכיוון שזו הייתה עונת הגשמים והקיץ עוד רחוק, הוא הבטיח לח'ליף שלא נעשתה כל טעות. אני מודה שזה נראה לי ממש מוזר וגם מסוכן אבל…אל-מתוכל נרצח עוד באותו הקיץ לפני שהאמת נתגלתה.

על מקצת המכונות של האחים בנו מוסא אכתוב בקרוב. אני מוסיף תמונה כמתאבן. אין לצערי פרסים לפותרים נכונה.

מאת

המכונה האחרונה או מה למדתי מ"ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים"

הקדמה

"הגביע הבוחר בזמן משתה" היא המכונה החמישים והאחרונה שנותרה לי ב "ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים". היא כמעט זהה לגביע הזה ומי שרוצה ללמוד עליה, ימצא שם את כל ההסברים בלוויית דיון על אלכוהול בימי הביניים.

את הפוסט הראשון "שעון הטווסים והיופי בהנדסה" פרסמתי לפני כשש שנים. ידידי, ד"ר עובד קדם, יצא לגמלאות וחיפשתי מתנת פרידה לאיש שאוהב מדע והיסטוריה של מדע והגעתי לספר, נפלתי בקסמו ולא יצאתי עד עכשיו. כשיצאתי לדרך חשבתי לפרסם בכל פעם אחת מהמכונות של אל-ג'זארי בצד הסברים פשוטים אשר יבהירו את דרך פעולתה ואת מקומה בהתפתחות הטכנולוגיה. בינתיים יצאתי למסע תרבותי עוצר נשימה במאה ה-12, הפוסט הזה הוא מעין מילון כיס של המסע שלי.

מילון

א – אוטומטונים – בובות מכניות או אוטומטונים אינן המצאה של אל ג'זארי. העדויות על בובות מכניות ראשונות הן מיוון העתיקה (מיוונית: αὐτόματον – "נע מעצמו) אבל אל ג'זארי פיתח ושכלל מאד את עולם האוטומטונים. הוא היה הראשון שהשתמש בגלי זיזים ראו הסירה המוזיקלית או שעון הטירה. הוא חיבר בחוכמה בגלגלי שינים, סיפונים ומשקולות איזון ובנה מגוון רחב מאוד; מאוטומטון השותה את שאריות המלך ועד לאגן למדידת כמות הדם בהקזת דם. על הקסם של הבובות המכניות של אל-ג'זארי והקשר בינו לבין תור הזהב של אוטומטונים במאה ה-18 כתבתי כאן.

ב- בזים – יחסית לספר הנדסה המתמקד במכניקה עדינה ובקרה יש בו עושר רב של בעלי חיים. יש פיל, אריה וקוף, כמה ציפורים לא מזוהות, שישה טווסים (!)  דג חסר שם, בהמה (دابّة –דָאבֶּ֫ה), שתי פרות וחמישה דרקונים. אבל מספר ההופעות הרב בספר, להפתעתי הגדולה, שייך לבזים, יש  שבעה בזים בספר. על בזים ובזיירות ועל החיבור העמוק בין המלכים הארתוקים  לציפורי הציד שלהם אפשר לקרוא אצל אוסאמה אבן מונקד' ( أسامة بن منقذ‎ ) משורר, סופר ואביר שחי בחצר הארתוקית שנים בודדות לפני אל-ג'זארי.

Category 1 Chapter 1 p27 Fig 18

בז מטיל כדורי ברונזה, שעון הטירה, עותק טופקפי, 1206

ג – גלגל מים – משאבת גלגל המים המהפכנית היא המשאבה החמישית בפרק החמישי אשר מוקדש ל"מכונות המעלות מים מבריכות, בארות שאינן עמוקות ומי נהר". מקור הכוח של המשאבה הוא  גלגל מים נמצא בתוך הנהר, ומסתובב בהשפעת המים הזורמים. המשאבה כוללת שלושה חידושים משמעותיים:

  • אל-ג'זארי משתמש בכוח הנהר להפעלת המשאבה, יתרון גדול במשאבות לצרכי מי שתייה או השקיה.
  • השימוש בגלגל מים דרש המרה של התנועה המעגלית (גלגל המים) לתנועה קווית (תנועת הבוכנות). אל ג'זארי המציא את מנגנון הארכובה במסילה שנשאר בשימוש עד היום ללא שינויים משמעותיים.
  • אל-ג'זארי השתמש בצינורות יניקה המאפשרים למשאבה לתפקד היטב גם במקרה של ירידת מפלס המים.

אבא נאמן, סבא רבא של אהובתי מ. בנה את מפעל המשאבות הראשון בארץ ישראל. למרבה הפלא ההבדל היחידי כמעט בין המשאבה של אל-ג'זארי לבין המשאבה של אבא נאמן היא שהאחרונה מופעלת בעזרת מנוע דיזל והראשונה בעזרת גלגל מים.

ד – דרקון – שעון הסירה נראה כמו סקיצה מוקדמת לשעון הפיל או גרסה פשוטה יותר למתחילים. יש בו כתבן המורה את הדקות החולפות ודרקון יחיד, לעומת שניים בשעון הפיל, המסתובב על צירו פעם בחצי שעה. אל ג'זארי מתייחס אליו כאל נחש (בתרגום לאנגלית (serpent  אבל הרגליים והכנפיים שהוסיף, הופכים אותו לדרקון.

ה – הקזת דם – הקזת דם הייתה נפוצה בקרב עמים קדומים רבים: ביוון, במצרים ובמסופוטמיה. הרפואה האסלאמית שימרה ופיתחה את הידע הרפואי של התקופה הקלאסית ואת המסורות המרכזיות של היפוקרטס, גלנוס ואחרים. אל-ג'זארי תכנן ארבעה מתקנים שונים למדידת כמות הדם המוקז. יש לנו מידע רפואי רב וגם תיעוד חזותי של הקזת דם. אין שום כלי ש"מבשר" את הכלים של אל-ג'זארי וגם כל הכלים אחריו הם פשוט קערות, לכל היותר עם שנתות. ההסבר שלי כאן.

ו – וודוא – בשער השלישי של הספר מתוארים חמישה כלים המיועדים לרחצת ההיטהרות (ווּדוּאְ) כולל טווס התיז מים ממקורו, כד "אוטומטי" ללא מעורבות אדם ואוטומטון של עבד צעיר האוחז בידו האחת כד מים בידו השנייה במגבת ובמסרק. למיטב ידעתי אין עוד דוגמאות לאוטומטנים או "פטנטים" אחרים לרחצת ההיטהרות לפני אל-ג'זארי או אחריו. ריבוי הכלים לווּדוּאְ אצל אל-ג'זארי יכול להעיד על חשיבות הטקס בחצר הארתוקית שבדיארבקיר ו/או על תשוקתו של אל- ג'זארי לאוטומטונים שהשתמשו בסיפונים ובמצופים החביבים עליו.

Category III chapter 4 p 136 Fig 112 Topkapi

הטווס המתיז מים ממקורו, עותק טופקאפי, 1206

ז – זמן – אל-ג'זארי היה מושקע מאד במדידת הזמן והשער הראשון של הספר מתאר עשרה שעוני נרות ומים. חלק מן השעונים, למשל שעון המים של הכתבן  מודדים שעות סולריות. המשמעות היא שבשיא הקיץ יש בדיארבקיר 14.5 שעות אור והשעה ארוכה בכ-12 דקות מן השעה שאנו מכירים. חלק מן השעונים למשל שעון הנר של איש החרב מודדים את השעה הקבועה שאנחנו מכירים. הרעיון של שעות סולאריות נראה במאה ה-21 מאד מוזר ומסבך הכול. אבל כדאי לזכור שהזמן נשען מאז ומעולם על תנועת גרמי השמים. השנים נספרו ע"פ השמש או הירח והיממה, השעה, הדקות והשניות נגזרו כולן מן השעון השמימי.

ח- חליל מתמיד – ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים מכיל ארבעה חלילים מתמידים המבוססים על תנועת מים הדוחסת אוויר ומחליפה את האדם המנגן. אל-ג'זארי מציין שלושה מקורות לעבודתו: אפולוניוס הנגר ההודי, שרטוט ממקור לא ידוע, ועבודה שנכתבה ע"י הממציא המפורסם חיבתאללה אל אצטרולבי. השימוש בשלושה מקורות שונים לחליל המתמיד גרם לי לחשוב שלאל-ג'זארי הייתה ספרייה לא רעה בכלל. האם הייתה ספרייה בארמון? עם מדפי הנדסה וטכנולוגיה? מי קרא אותם מלבדו? חבל שאין לנו תשובות. יותר מידע על ספריות וספרים בימי הביניים כאן.

ט- טווסים – יש לא מעט טווסים בספר הידע של התקנים מכניים מופלאים; שעון הטווסים, הטווס המתיז מים ממקורו וכיור הטווס. הטווס מופיע במיתולוגיה היוונית, הוא מרכזי בדת היזידית ויש לו מקום מיוחד גם באסלם. אהבתי במיוחד את הדרשה הבאה של האימאם עלי:

"הטווס הולך גאה ויהיר זוקף את זנבו ופורש כנפיים וצוחק שמתפעלים מיופי שמלתו ומענק תכשיטיו. אבל  כשהוא מביט ברגליו הוא בוכה בקול רם לעזרה, מלא צער אמיתי, כי רגליו דקות כמו רגלי תרנגול בן תערובת מהודו ופרס."

זה דומה מאד לפתגם האידי:

אַז די פאַווע קוקט אויף אירע פֿעדערן – קוועלט זי, אָבער אַז זי קוקט אויף אירע דאַרע פֿיס- וויינט זי". (" כשהטווס מסתכלת על נוצותיה היא שמחה וכשהיא מסתכלת על רגליה הצנומות היא בוכה." [ביידיש הטווס תמיד בלשון נקבה, היהודים במזרח אירופה לא הצטיינו בזואולוגיה]

י – יין – אינני מומחה לאסלם אבל המשתים הסוערים בדיארבקיר וההתייחסות האגבית לשתיית אלכוהול הפתיעו אותי. הכד הבוחר הוא עדות ברורה לכך שהחצר הארתוקית בדיארבקיר חייתה עם הסתירה הזו בשלום. יש שפע של איזכורים לאסלאם ולמנהגיו בספר ובו בזמן מתקיימים משתאות מלאי משחק ושעשוע ללא כל התנצלות או הצנעה. השליטים הארתוקים חיו בקרב אוכלוסיה מקומית מגוונת כולל ארמנים, סורים ויוונים, חלקם הגדול נוצרים מזרחיים. לא רק שהיין אינו אסור בנצרות , אלא הוא מרכיב פולחני. יתכן כי החיים המשותפים הביאו להתייחסות מרוככת לשתיית היין. יתכן שאני פשוט משליך את החומרה שבאיסור הנוכחי על תקופה אחרת.

כ- כתבן – ( ورّاق – (warraq בשלושה משעוניו של אל-ג'זארי מופיעים כתבנים: שעון המים של הכתבן, שעון הנר של הכתבן ושעון הפיל. הכתבן הוא דמות חשובה בחברה המוסלמית בימי הביניים. זה נבע לפני הכל מחשיבות הקוראן וכתוצאה המקום המרכזי של ספרים ככלל. מכיוון שהאסלאם הונחל לאנושות בשפה הערבית – השפה והכתב הערבי מקודשים. בתפיסה המוסלמית כל מעשה כתיבה מקביל לעבודתו של סופר סת"ם ביהדות. עבור המוסלמים בימי הביניים הקליגרפיה היא ביטוי לדרגת האמנות הגבוהה ביותר – אמנות העולם הרוחני – המספקת קשר בין השפה לדת.

Category 1 chapter 5 Fig 62 p 73

שעון המים של הכתבן, כנראה כתב יד מקהיר שהתפזר, 1354

ל-לימודים – אין לנו כל מידע על אל-ג'זארי מלבד מה שנמצא בטקסט עצמו והוא לא מספר כלל על ילדותו ומעט מאד על חינוכו:

"אני עוסק במקצועי זה זמן והתקדמתי משלב קריאת ספרים דרך התבוננות באחרים ולמדתי מקדמונים ובני זמני. יש בי להט ללמוד את המדע המעודן הזה ולהתמיד במאמץ לחקר האמת. עיני הרבים נשואות אלי בזמן שאני מוצא את דרכי במדע האהוב הזה."

אל-ג'זארי ככל הנראה קיבל חינוך יסודי בין הגילים שש ועשר כפי שהיה מקובל בעולם המוסלמי. הבסיס ללימוד היה הקוראן. אחרי ארבע שנות החובה מרבית התלמידים עבדו עם הוריהם בחקלאות או נשלחו לעבוד אצל אומנים מומחים. אל-ג'זארי למרבה הצער לא כותב דבר על הפרק הזה בחייו. חבל, מאוד מעניין אותי לדעת מה היו חוויותיו כשוליה.

 מ – משאבות מים –  בשער החמישי יש חמש משאבות המים. זהו שער  העוסק בליבה ההנדסית, שיפור יעילות התהליך, בעוד מרבית הפרקים עוסקים באוטמטות מפתיעות ובטווסים מסתובבים. השאלה אם זה יעיל נראית במרבית המכונות של אל- ג'זארי לא במקום ואולי ממש מדיסציפלינה אחרת. התהליך יעיל אם הגדלנו את כמות העבודה שבוצעה, תוך צמצום השימוש במשאבים (חומרי גלם, זמן, עבודה, דלק, וכדומה ) אבל אל- ג'זארי הוא מהנדס בנשמתו וכאשר הנושא הוא שאיבת מים הוא מציע שיפור יעילות מרשים.

נ – נייר – הנייר הומצא בסין העתיקה. האגדה מספרת ששני שבויים סינים שנפלו בידי האימפריה העבאסית אחרי ניצחונה בקרב טאלס, ב-751 לספירה, קנו את חירותם בעזרת סוד הכנת הניר. אם זה נכון או לא, הייתה מהפכת נייר דרמטית במאה התשיעית והעשירית בעולם המוסלמי. אומנות ייצור הנייר הסינית שופרה ומוּכָּנה (mechanized). הפשתן החליף את  קליפת עץ התות, שופר תהליך ההשריה, והפטישים הכותשים את עיסת הנייר הומרו לפטישים מכאניים בעזרת בעלי חיים או גלגלי מים. מהפכת הנייר היא אחת הסיבות לנגישות של אל-ג'זארי לספרות מקצועית.

ס – ספקנות –  אל-ג'זארי פותח את השער הרביעי המכיל מזרקות המשנות צורתן וחלילים מתמידים, באמירה הקצרה, ש"הוא לא הולך בדרכם  של הבנוּ מוּסָא (BanūMūsā), אללה ירחם עליהם, אשר קנו לעצמם שם בנושאים אלה בזמנים קדומים".  בנו מוסא (בני משה) הוא הכינוי המשותף לשלושה אחים מלומדים מהמאה התשיעית, בניו של מוסא אבן שאקר, אסטרונום ממוצא פרסי. הם חיברו יחדיו למעלה מעשרים ספרים, אך מרביתם אבדו עם השנים. עיקר ההסתייגות של אל-ג'זארי היא משיטת הבקרה בה השתמשו האחים. עולם הבקרה השתנה כל כך דרמטית שהטכניקות ההיסטוריות לשליטה בתזמונים מסקרנות רק כחידה מוזרה. לעומת זאת, הסקרנות והספקנות מדריכות גם היום כל מהנדס טוב, ממש כמו לפני שמונה מאות שנים.

ע- עבדים – שפחה אוחזת בכוס יין הוא ארון עץ מקושט בעל שתי דלתות העומד לצד המלך בזמן המשתה. כל שבע וחצי דקות נפתות הדלתות ואוטומטון (בובה מכנית) של נערה שפחה עומדת בפתח, מחזיקה בידה האחת כוס מלאה ביין, ובידה האחרת מגבת קטנה. חיפוש קצר ב"ספר הידע של התקנים מכניים מופלאים" מעלה עשרה פרקים שונים בהם מוזכרים עבדים או שפחות. כשאני חושב על עבדים, אני חושב על עבודה מפרכת בשדות כותנה או במטעי הקפה והסוכר בדרום אמריקה.העולם האסלאמי של המאה השתים עשרה לא התאפיין בייצור חקלאי בקנה מידה גדול. השימוש בעבדים במשקי בית משקף את העושר היחסי ואת האופי העירוני של העילית המוסלמית.

Category II chapter 10 Fig 102 p 126_1315

אוטומטון של שפחה, מגישים כוס יין, דף מעותק שהתפזר מסוריה או עירק, 1315

פ – פטנטים –  "השאלה מה המציא אל-ג'זארי? " מעסיקה כותבים רבים ברשת. תרומתו לעולם ההנדסה רבה וכוללת את האוטומטונים והשימוש בגל הזיזים, את ההתקדמות הנחשונית בשעוני הנרות, כולל ההמצאה של חיבור הכידונים, את הבידוד התרמי,  את משאבת הפעולה הכפולה ועוד אבל אל-ג'זארי זר לנושא הפטנטים שיצמח בוונציה של המאה ה15, כשלוש מאות שנה אחריו. בסוף הספר הוא כותב:

"בחמשת הפרקים האלה [קצת מוזר, יש בספר ששה שערים, לא ראיתי אף אחד שהתייחס להשמטה של שער?] תיארתי את שורשי עבודתי, להם ענפים רבים ותועלת מרובה. כאשר רוכשים שליטה בהסברי, אפשר לייצר מהם דברים רבים. השמטתי התקנים רבים אשר המצאתי מחשש לעמימות או בלבול. במה שנמצא יש מידע עבור המחפש ידע בתשוקה אשר ירוויח [מהסברי]"

נדמה לי שזה יכול להיות המניפסט של כל מי שמאמין בשיתוף בידע.

צ- צורת המזרקות – יש שש מזרקות שונות בספר הידע של התקנים מופלאים. המזרקות נבדלות זו מזו בצורות המים שהן יוצרות בתזמונים ובשיטות הבקרה. חלק ניכר מעבודתו של אל- ג'זארי נופל בקטגוריה של "מכניקה עדינה"((fine technology המתייחסת היסטורית למגוון שלם של מכונות למטרות שונות: שעוני מים, אוטומטונים, מכשירים אסטרונומיים (לא אל- ג'זארי) ועוד. חלקם נועדו למדוד את הזמן או לסייע במדידות מדעיות אחרות, חלקם להנאה ושעשוע. המשותף לכל המכשירים הללו הוא מיומנות הנדסית ניכרת ושימוש עדין במנגנונים ומערכות בקרה. למרות שתורת הבקרה מתבססת על מתמטיקה שאל-ג'זארי לא יכול היה לדעת שאלות הבקרה נותרו זהות מן המאה ה-12 ועד ימינו.

ק – קאבא – הקאבא (قابا ) הוא סוג של חלוק באורך בין הקרסול לברך שנרכס ע"י הידוק צד אחד על משנהו. ע"פ האיורים בספר הידע הוא היה בשימוש רחב אצל כולם, עבדים, אנשים חופשיים ואף אצל המלך עצמו. הטורבנים לעומת זאת יוחדו לאנשים החופשיים. בתרבות הערבית הטורבן (عمامة, נהגה 'עִמאמה') היה  מקור לגאווה וסמל להשתייכות הדתית. ניתן לראות באיורים שלכל האנשים החופשיים יש זקן. צמיחת הזקן (لحية) ותספורת השפם הם חלק ממרכיבי האיסלם הסוני ונחשבים פיטְרַה (فطرة‎) או האופן שבו האדם נברא. לא נותרה לנו תמונה של אל-ג'זארי עצמו, אבל אפשר לדמיין אותו לובש קאבא חבוש טורבן מעל פרצופו המשופם והמזוקן.

ר – רב בריח – "בשנת 1972 לקוחה נסערת נכנסה לבית המסחר למנעולים בו עבד אברהם בחרי וביקשה שיתקין בדלת ביתה ארבעה מנעולים שיחזירו לה את תחושת הביטחון שאבדה, בעקבות פריצה שחוותה. בקשה תמימה זו הציתה את דמיונו של אברהם, אשר יחד עם ידידו משה דולב, פיתח מנעול רב-בריחי שהותקן במרכזה של דלת עץ ולאחר מכן בדלת עם ליבת פלדה." (מתוך אתר רב בריח)

אין לי שום סיבה לחשוד כי איש משניהם הכיר את המנעול הרב בריחי שתכנן אל- ג'זארי כ-800 שנים לפניהם. הדמיון המקסים גרם לי לחשוב על המצאות ו"המצאות מחדש". לשאלה מי המציא את הטלפון או את נורת הליבון, אם להזכיר מקרים מפורסמים מאד, יש  בדרך כלל השלכות משפטיות וכלכליות. אותי היא יותר מעניינת מצד הרוח האנושית.

ש- שפחות מנגנות- הסירה המוזיקלית היא הרביעית מתוך עשרה האוטומטונים (בובות מכניות) וכלים שנועדו לשעשע את האורחים במשתים שנערכו בחצר המלך בדיארבקיר. זוהי סירת עץ יפה שעליה ניצבות דמויות המלך, נושא הגביע, שותפים למשתה, שומר ראש נושא נשק וארבע שפחות מנגנות, שתי מתופפות עם תוף מרים, חלילנית ונבלנית. שפחות מנגנות ושרות (Qiyan) היו משוררות, זמרות, נגניות ורקדניות שקבלו השכלה רחבה, מגיל צעיר, כולל מדעים, פילוסופיה ואמנות. יש לא מעט מידע על ה- Qiyan בבגדד, בירת החליפות העבאסית. אי אפשר להשוות את הממלכה הזעירה של הארתוקים לחליפות העבאסית, אבל השפחות המנגנות כמו האדריכלות המקורית והיוזמה לכתב את ספר הידע של ההתקנים המופלאים מרמזים על פריחה תרבותית.

ת – התיבות מאיספהאן – בשער השישי, שער הנספחים, מתאר אל ג'זארי "מנעול לנעילת תֵבָה באמצעות 12 אותיות הא-ב". אף אחת ממכונותיו המופלאות של אל ג'זארי לא שרדה את מאות השנים שחלפו, כל שנותר לנו הוא כתבי יד יפיפיים. במוזיאון דויד בקופנהגן יש שברי תיבת פליז משובצת בכסף ונחושת עם ארבעה מנעולי אותיות בתצורה מעט אחרת, שעשה אומן בשם אצטרולבי מאיספהאן. הדמיון לתיבתו של אל ג'זארי רב. לתדהמתי יש במוזיאון לאומנות בבוסטון תבה-כספת נוספת שעשה אצטרולבי. למה שרדו שתי תיבות של אצטרולבי ואף לא מכונה יחידה של אל-ג'זארי? אין לזה, ולא יכולה להיות, תשובה. אבל שתי התיבות- כספות עם מנעולי אותיות מאיספהן שבפרס, משלהי המאה השתים עשרה, הן הדבר הקרוב ביותר למסע בזמן, לראות את אל ג'זארי בעבודתו.

combination lock Isfahan

שרידי תֵבָה שעשה אצטרולבי בשנת 1200 באיספהאן , מוזיאון דויד, קופנהאגן

מאת

שעון הדלתות והבעיה היהודית

הקדמה

שעון הדלתות זהה לשעון הקוף מבחינת מנגנונו ולא מצדיק פוסט נפרד. ממש כמו "הפיל והבעיה היהודית"  גם לשעון הדלתות אין שום קשר ליהודים, שלא מוזכרים ב"ספר הידע של התקנים מכאניים מופלאים" ולו גם פעם אחת. הביטוי "הפיל והבעיה היהודית" משמש בדרך כלל לתיאור טרחנים המנסים לקשר כל אירוע, ויהיה אוניברסאלי ככל שיהיה, אל העם היהודי ובעיותיו. אני מקווה שאני לא נמנה עליהם, ואין לי שום נימוק משכנע למה יצאתי לבדוק מה אנחנו יודעים על יהודי דיארבקיר ואנטוליה במאה ה-12 אבל מה שגיליתי מוזר ומעניין, אולי זה יעניין גם אתכם.

category I chapter 10 fig 78 p 93_Topkapi

שעון הנר של הדלתות "ספר הידע של התקנים מכאניים מופלאים", עותק טופקפי, 1206

איך זה עובד ?

אל-ג'זרי בעצמו כותב:

"זה דומה למכונה הקודמת [שעון הנר של הקוף]. דבר לא חסר מלבד שומר הקוף והקוף. נוספו הדברים הבאים: בהיקף של תושבת הנר יש ארבע עשרה דלתות כפולות, כאשר חולפת שעה ממועד הדלקת הנר נפתחת הדלת שמול הבז ויוצאת ממנה דמות ע"פ בחירת האומן." מי שמעוניין במנגנון יכול לחזור ולקרוא את הסברי לשעון הקוף או לשעון הנר של הכתבן. אסביר בקצרה את פתיחת הדלתות.

במהלך הבעירה הנר יתקצר, הכוח שמפעילה המשקולת ידחף את התושבת של הנר כלפי מעלה בקצב קבוע התלוי בקצב הבעירה. אל תחתית המשקולת מחובר חוט נוסף העובר על הגלגלת עליה יושבת התושבת עם 14 הדלתות ואלו מסתובבות עם בעירת הנר. כאשר הכדור נופל הוא דוחף את הדמות שפותחת דלת ומייצגת את השעה שחלפה. התהליך הזה חוזר על עצמו מידי שעה.

היהודים במאה ה-12

ההיסטוריה של העם היהודי במאה ה-12 אינה דומה בקהילות אשכנז ובספרד המוסלמית. באירופה נפתחה המאה ה-12 בגזירות תתנ"ו, פרעות שהתרחשו בשנת 1096 במסע הצלב הראשון, וכללו טבח המוני של יהודים. הקהילות שעל נהר הריין (שפירא, ורמייזא ומגנצא ) נחרבו כליל. זה המשיך בפרעות ב- 1146 לקראת מסע הצלב השני והמאה ה-12 פחות או יותר הסתיימה בטבח ביהודי יורק ב-1190, כשהמון רב צר עליהם ודרש שימירו את דתם. הם העדיפו למות על קידוש השם. בפוגרום נספו כ-150 יהודים וחלק מן הניצולים נמכרו כעבדים בשווקים של העיירות הסמוכות.

בספרד לעומת זאת זהו שיאו של תור הזהב, תקופה של פריחה תרבותית וכלכלית תחת השלטון המוסלמי שנמשכה מימי ח'ליפות קורדובה ועד לממלכות הקטנות (טאיפות) ותהליך הכיבוש מחדש (רקונקיסטה) של ספרד בידי הנוצרים. מאפיין מרכזי הוא מורכבות תרבותית שכללה בקיאות בתרבות הערבית-מוסלמית וחוכמת יוון בצד עולם הרוח היהודי. חלק מהם, כדוגמת רבי יהודה הלוי, גם התמצאו בעולם הנצרות. בנוסף לעיסוק ביהדות, פילוסופיה ומדע חלקם כתב שירה, רובה שירה עברית. הם כתבו על הכול: שירי ציון ועם ישראל אבל גם שירי יין ונשים. אני לא חושב שיש קשר בין הפריחה התרבותית בדיארבקיר לבין הפריחה היהודית בספרד המוסלמית אבל זה עדיין מסקרן. תור הזהב מתחיל במאה ה-9 ומסתיים במאה ה-13 אבל כמה מן הדמויות היותר מוכרות לנו פעלו כמעט במקביל לאל-ג'זרי. למשל הרמב"ם  נולד בקורדובה ב- 1138, שנתיים אחרי אל-ג'זרי, ונפטר בקהיר ב-1204 שנתיים לפניו. הרמב"ם הוא מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג. צימאונו לחכמה יצר חברות בינו לבין בנו של אבן אפלח האישביליי, חכם מוסלמי, והם למדו יחד מתמטיקה, רפואה ופילוסופיה. זה  נשמע מוזר למי שחי היום בארץ ומכיר את ההתנגדות החרדית ללימודי חול. גם ספר הכוזרי – "ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת הבזויה והשפלה" שעוד הספקתי ללמוד בתיכון נכתב ע"י רבי יהודה הלוי במאה זו. אני חייב להזכיר את  רבי אברהם אִבּן עזרא בן זמנם משורר, בלשן, פרשן מקרא, פילוסוף. הוא עסק גם במתמטיקה ואסטרונומיה, אחד ממכתשי הירח קרוי על שמו. חיבורו המתמטי החשוב של אבן עזרא הוא "ספר המספר", העוסק בהרחבה בשיטה העשרונית ובאופן השימוש בה, בכך קדם אבן עזרא לפיבונאצ'י, התורם העיקרי להפצת שיטה זו בעולם המערבי.

האם אל-ג'זרי הכיר את הספרים שכתבו או אפילו שמע את שמעם? אי אפשר לדעת אבל הסבירות היא נמוכה ביותר.

יהודים בדיארבקיר

ב-1518 השלטון העות'מאני ערך מפקד אוכלוסין. נמנו 28 משפחות יהודיות ושלושה רווקים. אלו הנתונים הוודאיים הראשונים שיש לנו. לאחר מכן יש נוכחות יהודית רציפה שמגיעה לשיאה ב-1905 אבל ככל הנראה הנוכחות של היהודים באנטוליה קודמת לכיבוש המוסלמי. על פי מסורות המצויות בידי יהודי כורדיסטן, היהודים הגיעו לכורדיסטן עוד בימי בית ראשון והם מצאצאי עשרת השבטים. ככתוב בספר מלכים ב': "בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי". אף שאין לנו זיהוי גיאוגרפי מלא, השם "חבור", השתמר עד ימינו כאחד מיובלי החידקל הנמצאים בקרבת העיר זאכו (בערבית: زاخو; בכורדית: Zaxo), כ-300 ק"מ מדיארבקיר. בהמשך הצטרפו גולים מממלכת יהודה, אשר הובלו לבבל על ידי נבוכדנאצר מלך בבל. כך שסביר מאד שהיו יהודים בדיארבקיר בימיו של אל-ג'זרי.

jewish delegation

משלחת יהודית בפגישה עם פקיד עות'מאני

הסיפור המוזר של דוד אלרואי

אלרואי נולד שנה לפני אל ג'זרי בעיר עמדיא (Amadia) בכורדיסטאן. בהתחלה התבלבלתי משום שהשם ההיסטורי של דיארבקיר הוא אמידה אבל אלו הן שתי ערים שונות. עמדיא נמצאת בצפון עיראק כ400 ק"מ מדרום מזרח לדיארבקיר. דוד אלרואי למד ספרות רבנית אצל חסדאי נשיא הגולה ואצל ראש הישיבה בבגדאד. יש טענה שהיה בקי בספרי החרטומים והמכשפים. אני לא בטוח באיזה ספרות מדובר אבל זה קצת כמו האקדח של צ'כוב שמופיע במערכה הראשונה, יורה במערכה השלישית. את בנימין מטודלה כבר הזכרתי, ולא לטובה, הוא כתב :

" ושם קם היום עשר שנים [1163] איש ושמו דוד אלרואי… ועלה בדעתו להרים יד במלך פרס ולקבץ היהודים היושבים בהרי חפטון, לצאת ולהילחם בכל הגויים וללכת ולתפוש ירושלים… והאמינו בו וקראו אותו משיחנו. ושמע מלך פרס הדבר שלח אליו לבא לדבר עמו והוא הלך אליו בלא פחד.
אמר לו: "אתה הוא מלך של יהודים? "
ענה ואמר לו: "אני."
כעס המלך וצווה לתפוס אותו ולשומו בבית הסוהר בעיר דברזתאן  אשר על נהר גוזן…אך לקץ שלושה ימים והנה בא דוד לפניהם [לפני המלך ושריו]  שהתיר עצמו מבית האסורים בלא רשות בן אדם…

המלך אמר לו: "מי התירך?"

אמר לו: "חוכמתי ותחבולותיי."
מיד צעק המלך לעבדיו לאמור: תפשוהו!

וענו לו עבדיו: "אין אנו רואים אדם, אלא בשמיעת האוזן".

בהמשך אלרואי חוצה את הנהר על סודרו ועבדי המלך לא מצליחים להשיגו בדוגיותיהם. המלך איים להרוג את כל היהודים הנמצאים בכל מדינות מלכותו והקהילה היהודית שנבהלה כתבה לאלרואי ש: "דע לך כי לא הגיע זמן הגאולה עדיין, ואותותיו לא ראינו, כי לא בכוח יגבר איש. ואנו אומרים לך שתמנע עצמך מעשות כדברים האלה, ואם לאו תהיה מנודה מכל ישראל". אך הוא לא שב מדרכו עד ש "קם מלך אחד ושמו זין אל דין מלך תוגרמים, עבד מלך פרס, ושלח בשביל חמיו של דוד עשרת אלפים זהובים להרוג אותו בסתר ובא אל ביתו והרגו והוא ישן על מיטתו."

בסיפור יש מרכיבים אגדתיים (רואה ואינו נראה, הולך על המים) אשר נעדרים בתיאורו של בן-דורו של אלרואי, שמואל אבן יחיא אלמגריבי שהתאסלם. השוואת הסיפורים פחות חשובה בעיני מהקטע שמתאר את כמיהת יהודי בגדד לגאולה:

"במכתב זה [מכתב ששני אנשים זייפו בשמו של דוד אלרואי] הם מבשרים ליהודי בגדאד את בוא הגאולה אשר לה ציפו מדורי דורות, ובו הם קובעים את הלילה בו יעופו כולם אל ירושלים עיר הקודש. הגם שיהודי בגדאד מתייהרים ומתגאים בתבונתם וכוח שכלם בכל זאת נטו להאמין בדבר הזה. נשותיהם הביאו את כל רכושן ועדייהן לשני האנשים האלה על מנת שיחלקו את כל הרכוש לפי ראות עיניהם וכאוות נפשם. בדרך זו בזבזו היהודים את כל רכושם. הם לבשו בגדים ירוקים והתאספו בלילה ההוא על גגות הבתים וחיכו בכיליון עיניים לרגע בו ידאו ויטוסו על כנפי המלאכים ישר לירושלים.  הנשים הרימו קולן בבכי בגלל עולליהן ויונקיהן, כי חששו שמא הן בעצמן תקדמנה לטוס לפני ילדיהן, או שמא יעופו הוולדות תחילה, ואז יסבלו התינוקות הללו רעב, כי לא יהיה מי שיניק אותם."

ברור לגמרי שמסעי הצלב וחוסר היציבות בארץ ישראל ובארצות הסמוכות לה עוררו הד חזק בקרב חלק מיהודי המזרח שראו בהם אותות מבשרי גאולה. התמונה הפנטסטית של ההכנות לטיסה ושיברון הלב של הבוקר שאחרי מופיעים גם במקורות נוספים. האם כל ההמולה הזאת, הפעם לא בקורדובה הרחוקה כי אם בעמדיא השכנה, כן הייתה שיחת היום בדיארבקיר? אין לדעת וגם אם כן זה היה מן הסתם אירוע שולי בעולמו של אל-ג'זרי.

מאת

על שני אוטומטונים ואיקונוקלאזם

הקדמה

שתי האוטומטונים, אוטומטון של אדם האוחז בקבוק וגביע ומסיבת שתייה של שני שיח'ים, דומים מאד במנגנונם ולצערי גם הפנים של כל הדמויות הושחתו (תודה לגליה לוי גרד שהסבה את תשומת לבי לנזק לאיורים ולמשמעותו ועל כך בהמשך):

מצד ימין אוטומטון של אדם האוחז בקבוק וגביע ומצד שמאל שני שיח'ים. עותק טופקאפי, 1206

איך זה עובד?

הסבר ההנדסי, ייצבע, כמו תמיד, בכחול, כך שמי שלא מתעניין במיכלי הטיה  או סיפונים יוכל לדלג. בשני האוטומטונים השרטוטים חלקיים מאד וגם דונלד היל, מתרגם הספר, לא הוסיף כהרגלו שרטוט מודרני. אל-ג'זרי כותב במפורש שהוא הסביר את המרכיבים במכונות קודמות למשל באוטומטון ששותה את שארית יין המלך. זהו השרטוט שלי, שנסמך על הטקסט ועל הסברים קודמים:

המנגנון של האוטומטון של אדם האוחז בקבוק וגביע

זהו עבד מכני עשוי נחושת, הראש והצוואר הם מיכל יין המטפטף לאיטו אל מיכל הטיה. המיכל מוסתר חלקית ע"י היד, ניתן לראות מיכל הטיה יותר בברור בשרטוט למטה של שני השיח'ים, או כאן. בתום כשבע וחצי דקות המיכל יתהפך וישפוך את היין, כעשרים דירהם או שישים סמ"ק, אשר יזרמו בצינור דרך בקבוק הכסף אל הגביע. על הגביע יש מכסה והיין זורם ישירות דרך הזרוע החלולה אל מיכל הזרוע. האחרון הופך כבד והזרוע, הנמצאת על ציר, תעלה כאילו העבד שותה את יינו. כאשר המיכל  מלא ביין הסיפון ירוקן אותו והיד תשוב אל מקומה וחוזר חלילה.

אוטומטון שני השיח'ים היושבים בישיבה מזרחית על במה ואוחזים בקבוק בידם הימנית וגביע מכסף בידם השמאלית הוא הכפלה של מנגנון זה. כאשר  את המיכל למעלה ממלאים במים והוא מטפטף לאיטו אל צינור ההטיה שכבר פגשנו בפוסט על "המזרקה המתחלפת והמחלוקת עם הבנו מוסא". בתחתית הצינור רותכה טבעת היושבת על ציר כך שכל הצינור הוא מעין "נדנדה". הצד הימני מעט יותר כבד ולכן הוא נוטה ימינה והמים יוצאים בצד ימין. ייקח כשבע וחצי דקות עד שמיכל ההטיה יתהפך (באיור הוא ממש לפני ההתהפכות ואז המים ירדו בצינור העובר בעמוד. בזמן ההתהפכות של מיכל ההטיה המוט שבראש המיכל ידחוף את הצינור ומים יזרמו למיכל ב'. בתום 7.5 דקות המיכל יתהפך וימלא את הכוס של השיח' השני. זהו שרטוט המנגנון עם כתוביות שהוספתי:

מנגנון האוטומטון של שני השיח'ים

איקונוקלאזם (Iconoclasm)

בשני המקרים הפנים מחוקים. זה איננו נזק מקרי, יש בספר מספר רב של איורים שבהם נראה כאילו משהו מחק את הפנים, בלי השוואה למספר האיורים שיש בהם נזק אחר. אני חושב שזהו מקרה של אִיקוֹנוֹקְלָאזם (מיוונית: εἰκών תמונה, κλάστειν לשבור) הוא השחתת אמנות ממניעים דתיים או פוליטיים. למרות ההקשרים העכשוויים (טליבאן, או דאעש) איקונוקלאזם הוא תופעה עתיקה, לפחות מימי אברהם אבינו. בבראשית רבה, מדרש אגדה על ספר בראשית, שנוצר בארץ ישראל במאה הרביעית או  החמישית מספרים על אברהם אבינו ש:

"נטל פטיש בידו, שבר את כל הפסילים ונתן הפטיש ביד הגדול שביניהם. כאשר בא אביו, אמר לו: מי עשה להם כך?

אמר לו: לא אסתיר ממך את האמת: באה אישה אחת והביאה להם קערת סולת ואמרה לי להקריב לפניהם. הקרבתי לפניהם, זה [פסל אחד] אמר: אני אוכל ראשון, וזה [פסל אחר] אמר: אני אוכל ראשון. קם הגדול שביניהם, נטל פטיש ושברם.

אמר לו: מה אתה משטה בי, וכי הם יודעים?

אמר לו: ולא ישמעו אוזניך מה שפיך אומר?!"

בראשית רבה, פרשה לח, מתורגם מארמית

על האיסלם ארחיב בהמשך אבל גם הנצרות במאה השמינית ידעה ויכוחים לוהטים, לעתים אלימים, על נושא הסגידה לתמונות. זה נבע מפרשנות מילולית לדיבר השני הקובע: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה". וכך מה שנראה לנוצרים מסוימים כעבודת האל, נתפס ע"י נוצרים אחרים כעבודת אלילים. ויכוחים אלה הובילו לניפוץ המוני של איקונות. ראוי לציון האיסור המוחלט על איקונין שהטיל לאו השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית בשנת 730 לספירה.

מי שחושב שאיקונוקלאזם מאפיין רק דתות עם אמונה יוקדת יצטער לשמוע כי גם אידאולוגיות נאורות, לפחות בעיני רבים, נגועות בזה. למשל המהפכה הצרפתית, מכורתה של הצהרת זכויות האדם והאזרח, היא מן התקופות החשוכות ביותר. גל של איקונוקלאזם שטף את צרפת במשך שלוש השנים. זה החל בניתוץ של פסלים של מלכי צרפת והמשיך בהרס שיטתי של סמלים דתיים, הועלו באש תגליפים, ציורים וכתובות של העבר הפאודלי. הציטוט הבא הוא חוק מ-1792:

"העקרונות המקודשים של חירות ושוויון לא יתירו כי יצירות שהוקמו בשם שחצנות, פוגענות ועריצות, ימשיכו לפגוע בעיניו של העם הצרפתי; אנו מצווים בזאת כי, אותן יצירות העשויות מברונזה יכולות להפוך לתותחים למען הגנת המולדת…

כל היצירות המכילות שרידים של פאודליזם, יהא טבעו אשר יהא, אשר נותרו עדיין בכנסיות, או במקומות ציבוריים אחרים, או אפילו בבתים פרטיים, יושמדו ללא כל דיחוי על ידי הקהילות."

ההתנגדות לשימוש בדמויות בתמונות באסלאם לא מבוססת על הקוראן  כי אם על החדית' (בערבית: الحديث). אוסף של הלכות, סיפורים אודות מוחמד ודרך חייו, והצהרותיו ועצותיו לגבי נושאים מגוונים. החדית' מהווה יסוד הלכה השני רק לקוראן. יש שני מקורות להתנגדות; ראשית דאגה להתחרות עם כוח היצירה האלוהי ושנית פחד מ- شرك (שיתוף) שבמקור התייחס לאמונה באלים אחרים אבל הפך לאמונה בריבוי אלים (פוליאתיזם). הכפילות הזו דומה בעיני לטענה ששמעתי בזמן לימודי בבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית ש: "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה" אינו איסור על עבודת אלילים משום שהפתיחה " לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" כבר קבעה את זה והדיברות הן "תמצית" האמונה ולא מכילות חזרות. ולכן החלק השני אוסר על שימוש בחומר לייצוג האלוהים והוא תביעה לרוחניות. כך או כך יש קונצנזוס שהחדית' אוסרת על ציור  של דמויות (השחתה היא חובה!) ומקצת ההוגים הדתיים המוסלמים סברו שעצם ציור אנשים הופך את האמן לעובד אלילים.

היו לאורך השנים אנשים שפירשו את הדיון הזה כהיתר ואולי ציווי להשחית עבודות אמנות במקרים רבים כיוזמה פרטית. דוגמה שכזו מתוארת ע"י כותב מן התקופה העות'מאנית בשם אויליה סלבי Evliya Celebi)) שתיאר מכירה פומבית  במזרח אנטוליה ב-1655. המציעים הפוטנציאליים הורשו לבדוק את הסחורה במגוריהם בלילה, ואחד מהם לקח את כתב היד של השאה-נמה, ספר המלכים הפרסיים, וכאשר ראה שהוא כולל מיניאטורות עקר את עיניהן בסכינו וגם מרח את הצבע בפני הדמויות בעזרת רוק(?) הפחה שניהל את המכירה העניש אותו במלקות וגם כתוב שרגמו אותו באבנים כך שאמונתו בברור לא הייתה מקובלת על השלטונות, אולי מטעמים אמוניים, ואולי כי פגעה בערך הסחורה.

לא מצאתי שום מאמר על האיקונוקלאזם בכתב היד מטופקאפי ואינני יודע אם גם שם יודעים מי המשחית ומתי. זהו אוסף חלקי של התמונות הפגועות:

הייתי רוצה לסיים את הפוסט הזה במשהו אופטימי אז הלוואי והעולם יהיה פחות קנאי ואלים ולא נראה עוד השחתה מטעמי אמונה מוסלמית, נוצרית, יהודית או אחרת.