הקדמה

המכשיר השלישי להעלאת מים שבנה אל-ג'זארי הוא בברור אטרקציה בגן המלך ולא פתרון למצוקות המים בדיארבקיר. זו לא רק הפרה המדומה (בחיי!) העשויה עץ, ועל כך בהמשך, אלא הטקסט המדבר בעד עצמו:

 "המתקן יפה למתבונן עם גלגלים מלאכת אומן, צורות אלגנטיות ותכנון נאה, החבלים עשויים משי, הכדים מעודנים וצבועים בצבעים מרהיבים כמו גם הגלגלים והפרה".

מבחינה זו הוא ממשיך ומחזק את דמות מהנדס המלך ה"קוסם" בה דנתי קצרות כאן ואשתמש במשאבה השלישית על מנת להרחיב.

המתקן הזה מבוסס על הסאקיה (בערבית  ساقية‎‎). כמו השאדוף זהו אמצעי עתיק לשאיבת מים שניתן לראות גם בימים אלו. בשורות הבאות אסביר את הסאקיה ואת הדימיון וההבדלים בינה לבין המשאבה של אל-ג'זארי.

המשאבה השלישית של אל-ג'זארי, עותק מן המאה ה-13, ספריית סולימאני, איסטנבול

איך זה עובד?

ההסבר ההנדסי, ייצבע בכחול כמו תמיד, כך שמי שלא מתעניין בגלגלי כפות או בגלגל 'סינדי' יוכל לדלג. המתקן של אל-ג'זרי יחסית מורכב ורק חלקו העליון גלוי למתבונן. זהו השרטוט המקורי של אל-ג'זארי עם כתוביות שלי.

לב המתקן הוא בריכה רבועה שתחתיתה נחושת וקירותיה שיש. את הבריכה מזין צינור מים והיא מתרוקנת דרך פתח ניקוז בתחתיתה. המים הזורמים מן החור מפעילים גלגל כפות שנמצא בחלל המוסתר שמתחת לבריכה. לגלגל הכפות הזה מחוברים גלגלי שיניים המעבירים את התנועה לציר אנכי. הציר חבוי בתוך עמוד נחושת עם דיסק נחושת שעליו עומדת פרה עשויה עץ. הפרה קלה ככל הניתן ורגליה הן כחוט השערה מעל הדיסק ונתמכת ע"י מוט העץ המחובר לציר. באופן זה היא נראית כמו הפרה או השור שמפעילים את הסאקיה המסורתית. (תמונות והסברים על הסאקיה בהמשך).  גלגל השינים מסובב את גלגל הכדים אשר מעלה את המים מן הבריכה ושופך אותם לתעלת השקיה, שלא מופיעה בשרטוט, ומשקה את גן הארמון. מעניין לציין ש אל-ג'אזרי קורא לגלגל של הסאקיה גלגל 'סינדי', סינד זהו האזור החצי מדברי בצפון מערב הודו. כך שלפחות בתפיסת זמנו זהו ה"מקור" של הסאקיה.

הסאקיה ( ساقية ‎( sāqīya

צילום סאקיה מספרד, ויקיפדיה

זהו המתקן היעיל ביותר להעלאת מים בו השתמשו מספרד במערב ועד להודו במזרח לפחות מן התקופה הרומית ועד להכנסת משאבות ממונעות. זהו מתקן מכני העושה שימוש בחגורה של דליים או כדים המופעלת ע"י גלגל אנכי המחובר לגלגל אופקי המונע בכוח בעלי חיים (שוורים או חמורים) מקור המתקן לא ודאי. יש טענה שראשיתו במאה ה-4 לפנה"ס במצריים העתיקה אבל הוא היה נפוץ מאד ברחבי העולם המוסלמי בימי הביניים, יש הקוראים לו גלגל פרסי ואל-ג'זארי כאמור מייחס אותו להודו. יש עדויות רבות לסאקיות בארץ, הקדומה שבהן ככל הנראה בתל דור וסאקיה גם מופיעה ב"פלסטינה הציורית" שערך צ'ארלס ויליאם וילסון מחלוצי מחקר ארץ ישראל המודרני (שלהי המאה ה-19).

איור סאקיה מן הספר "פלסטינה הציורית"

הסאקיה יעילה פי חמש ויותר מן השאדוף, או הקילון, שהוסבר כאן ויכולה לשאוב 10-25 מטרים מעוקבים של מים לשעה. הסאקיה החריגה של אל-ג'זארי אינה מופעלת ע"י בע"ח כי אם באנרגית המים. השימוש בכוח המים, הן לשאיבה והן לשימוש תעשייתי למשל בתעשיית הנייר היה ידוע בתקופתו של אל-ג'זארי. המתקן הנפוץ ביותר היה הנוריה (ناعورة) המורכבת מגלגל מים גדול וצר של מיכלי עץ כמודגם בצילום למטה.

שלוש נוריות על נהר העאסי בחמה שבסוריה, יועדו בעבר להשקיית הגנים בעיר וכיום מהוות אטרקציה תיירותית.

אל-ג'זארי לא השתמש בנוריה אלא בגלגל הכפות. אולי אגיע גם לבחירה המעניינת הזו בפוסט אחר אבל אותי מסקרנת במיוחד הפרה המדומה מעץ.

למה פרה מעץ? או המהנדס כקוסם

פרת העץ של אל ג'זארי מנוגדת לכל היגיון הנדסי. ראשית, אין לה כל תרומה להעלאת המים. שנית, היא מעמיסה על המשאבה ומקטינה את היעילות שלה. מצחיק שהכותבים של וויקפדיה נפלו בפח וכתבו ש:

"Al-Jazari's advanced saqiya, both animal- and water-wheel-driven, 1206"

המתבונן במכונה במאה ה-12 לא היה טועה. המימדים של פרת העץ לא כתובים במפורש, אבל דיסקת הנחושת, שעליה הפרה עומדת היא בקוטר של שתי זרתות (זרת בערבית شبر או שיבר), מעט יותר מחצי מטר. הציר המרכזי שמחבר את כל מערכות גלגלי השינים הוא כשתים עשרה זרתות או כשלושה מטר. גם אם התמונה לא ממש בקנה מידה ברור שהפרה קטנטנה והיא אביזר קישוטי ולא הטעיה של ממש. אז למה אל-ג'זארי נדרש לה?

אהובתי מ. חושבת שזה בגלל עקרון ההכבדה. עקרון ההכבדה פותח ע"י הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי עם אשתו/שותפתו אבישג זהבי כדי להסביר תופעות ממש מוזרות בעולם החי. הספר שלהם נקרא "טווסים, אלטרואיזם, ועקרון ההכבדה – חברה ותקשורת בעולם החי". (אולי יותר מוזר מעיקרון ההכבדה הוא האופן בו הטווסים נדחפים לכמעט כל פוסט שלי…) הזנב הצבעוני המדהים שיש לטווס הזכר מקשה עליו להסתתר מפני טורפים, מאט אותו וחושף אותו לסכנה מוגברת. בו זמנית הזנב הצבעוני, הכבד מאותת לנקבות הטווסים שהזכר בטוח בעצמו ומרשים בגנים המשובחים שלו ולכן מגדיל את הסיכוי שלו לבת זוג. באופן קצת פרדוקסלי הזנב הצבעוני של הטווס מצליח גם להרתיע טורפים אפשריים. בשנות השבעים היתה לעיקרון ההכבדה התנגדות רחבה בטענה שהוא סותר עקרונות בסיס באבולוציה אבל היום הוא מוסכם למדי. האם אל-ג'זארי רצה להראות שגם פרת עץ מיותרת לא מפריעה לו לשאב את המים בששון?

אני חושב שההסבר אחר. אנחנו תופסים מהנדסים כמו אנשי מקצוע שתפקידם לנתח נתונים לתכנן ולבנות מכונות, מבנים או חומרים כדי להגשים מטרות תוך לקיחה בחשבון של דרישות המוצר ושל המגבלות, כולל בטיחות עלות רגולציה ועוד ועוד. אל-ג'זארי עבד בסביבה עם הרבה פחות מגבלות וללא רגולציה בכלל אלא שעצם תפיסתו את ההנדסה ואת תפקידו היא שונה. מהנדסים מסתירים מנגנונים מכל מיני טעמים אבל למה אל-ג'זארי מסתיר את המנגנון? והאם פרת העץ הקטנטנה לא מדגישה דווקא את החוסר בבע"ח שכרגיל מסובב את הסאקיה?

אני מציע שבתפיסתו של אל-ג'זארי המהנדס הוא קצת קוסם. זה נכון בוודאי בכד הקסם או במגוון האוטומטות וזה נכון גם במשאבה הזו, בה המנגנון נסתר ופרת העץ משמשים להדגשת החידה. קצת כמו שלא שואלים קוסם האם נצילות הקסם מקסימלית אין הגיון לשאול את אל-גזארי למה פרה? משום שהמטרה אינה משאבה יעילה אלא השתאות המתבוננים. אלי טרויט (Elly Truitt) כתבה ספר מעניין בשם Medieval Robots בו כתבה על המעבר של מערב ארופה בין תפיסת האוטמטה כקסם לבין תפיסתה כהנדסה מכאנית. טרויט מספרת על ספר מן המאה ה-12 "שירים על מעללי גבורה" (בצרפתית: Chansons de geste) בו מסופר על ביקורו של קרל הגדול בחצר של המלך הוגו החזק בקונסטנטינופול. קארל הגדול וברוניו השתאו מאוטומטה של ארמון שדימה את הארץ וגן עדן. כאשר נשבה הרוח הארמון חג על צירו, שתי בובות מכאניות של ילדים מנחושת תקעו בקרנות שנהב ונשמעה מוזיקה שמימית. אנשי החצר של קארל היו מוכנים להשבע שהילדים אמיתיים. קרל שלא הכיר את הטכנולגיה כלל, איבד את יציבתו והתיישב על רצפת השיש. הסיפור הזה הוא רק סיפור. קארל הגדול לא עלה לרגל לירושלים ובהתאמה לא עצר בדרכו בקונסטנטיפול. נכון שהיו בחצר של ביזנטיון במאה התשיעית אוטומטונים מופלאים ונכון שבני המערב, שהיו חסרי ידע טכנולוגי מתאים, חשבו שמעורבים קסמים ומאגיה בתפעולם. אל-ג'זארי הוא הקוסם רק בלי שום מאגיה אלא עם תמסורות מוסתרות של גלגלי שינים וגלגל כפות.